“ד"ר ויצמן, העומד בראש ההסתדרות הציונית מיום שנעשתה לונדון מקום מושבה המרכזי הוא, כפי שיש לחשוב, האישיות המתאמת פחות מכל לנהל תנועה מדינית. הוא חובב־ציון בנפשו. הוא לא האמין בציונות המדינית, הוא נלחם בה בהתלהבות, שלא נתמעטה במשך 16 שנה. הוא היה מתנגדם החריף של הרצל ושל וולפסון ולא השלים עמהם אף פעם.”