“בלב הטיעון של שמיט עומדת הביקורת על הניטרליות של החוקתיות הליברלית. היא חסרת תוכן מהותי, מחויבות מוסרית וכושר עמידה. בליבו של הפוליטי (הראוי) צריכה להיות הבחנה בין עמית לאויב. גם עקרון שלטון החוק הוא מדומה וצבוע, כי החוק מיושם על ידי בעלי השררה, ובמצב חירום – שתמיד מגיע – שלטון החוק מתמוטט בפני בעלי השררה. הם יקבעו מי עמית ומי אויב, ויכניעו את האחרון.”