“מי שהכיר את אריק ידע שתמיד ראה את עצמו כחייל וכאיכר שהופקד על עתידו של העם היהודי, ועל פי מדדים אלה קיבל את החלטותיו גם ביחס לארץ הזאת. ספוג בהיסטוריה של העם היהודי בארצו היה, מצר על כך שהעם היהודי הצטיין אמנם בחכמה אך לא היו בעם את תכונת האיכר הצמוד לאדמתו ונוטע בה שורשים. "היהודי הנודד" היה מבחינתו בעיה של עם יותר מאשר תופעה היסטורית, כי לאדמה הייתה משמעות בנפש האיכר ומשמעות אסטרטגית כחייל”