“כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי / ושני ברושים כהים נעים משם לשם/ בכמו דבקות שקטה. / כמים לים עברו עליה המים הזדונים: עברו חלפו ואינם./ שובי נפשי למנוחייכי. היכן מנוחייכי? חייכי נפשי.”