“כאשר משמידים יערות, כפי שעושים בעלי מטעים בכל רחבי אמריקה, בפזיזות ובלי שיקול דעת, המעיינות מתייבשים לגמרי או נעשים שופעים פחות. אפיקי הנהרות הנשארים יבשים במשך חלק מהשנה, הופכים לנתיבי שיטפון כשיורדים גשמים גדולים במקומות הגבוהים. העשבייה והטחב נעלמים עם השיחים בצלעות ההרים, ודבר אינו בולם עוד את שטף מי הגשם: תחת שיתווספו אט־אט למפלסי הנהרות בסינון הדרגתי, הם חורשים תלמים בצלעות ובגבעות ברדת ממטרים כבדים, זורמים על העפר שנעשה תחוח וגורמים להצפות פתאומיות העושות שמות בארץ.”