“הוא הסיק שיש לגשת אל התת־מודע ולדבר אליו בשפת הסמלים שלו – פרועה, לא־רציונלית, מפתיעה. וכך, לכל אחד מהאנשים שבאו להתייעץ איתו, חודורובסקי היה 'תופר' אקט פסיכומאגי שמותאם למידתו של המטופל ולסיפור חייו האישי. האקטים היו בדרך כלל מוזרים, תיאטרליים, סוריאליסטיים.”