“השם אלכסנדר: אדיב, מפואר, ניתן לי על ידי הורי כמתן־יקר לגדולת המערב. דומה היה בעיניהם כמביע את דמות אירופה כפי שנצטיירה להם. התלמידים הלעיגו, ביטאו את השם ביטוי פוצץ, כתקיעת חצוצרה: אלכסנדר! בעת ההיא תיעבתי את שמי הפרטי בכל מאודי, וגם את חבריי. תיעבתי אותם והצדקתים, ונטרתי להורי על בחירה נואלת זו.”