Vincent van Gogh

“Though I am often in the depths of misery, there is still calmness, pure harmony and music inside me. I see paintings or drawings in the poorest cottages, in the dirtiest corners. And my mind is driven towards these things with an irresistible momentum.”

“Well, what shall I say; our inward thoughts, do they ever show outwardly? There may be a great fire in our soul, but no one ever comes to warm himself at it, and the passers-by see only a little bit of smoke coming through the chimney, and pass on their way.”

“In would rather die of passion than of boredom.”

“It always strikes me, and it is very peculiar, that, whenever we see the image of indescribable and unutterable desolation—of loneliness, poverty, and misery, the end and extreme of things—the thought of God comes into one's mind.”

“בשבילי, האלוהים של הכמרים מת כמו עצם דומם. האם זה הופך אותי לאתאיסט? הכמרים טוענים שכן - אבל אני אוהב, ואיך יכולתי לחוש אהבה אם לא הייתי חי, ואם אחרים לא היו חיים? ואם אנחנו חיים, קיים משהו מסתורי בכך. אתה יכול לקרוא לזה אלוהים, או טבע האדם, או איך שתרצה, אבל קיים משהו שאין ביכולתי להגדיר בשיטתיות, אך הוא מאוד חי ומאוד אמיתי. זהו אלוהים, או לפחות טוב כמו אלוהים. בשבילי, להאמין באלוהים זה להרגיש שיש אלוהים. לא מת, לא מפוחלץ, אלוהים חיים. זו דעתי.”

“טוב להאמין שיש אלוהים שיודע טוב מאיתנו מה אנחנו צריכים ועוזר לנו כשאנו צריכים עזרה.”

“יש כמה מקומות, תודה לאל שהם קיימים בכל מקום, שהם אתה חש בבית יותר מאשר בכל מקום אחר, מקומות שבהם אתה מקבל תחושה מיוחדת, תחושה קדומה וטהורה הדומה לגעגועים הביתה ושיש בה מן המלנכוליה; אך הגירוי שבה מחזק ומשמח את הנפש ומעניק לנו, איננו יודעים כיצד ואיך, להט וכוחות מחודשים.”

“מוטב לומר מעט מילים בעלות משמעות אמיתית מאשר מילים רבות שאינן אלא דיבורים בטלים, צלילים שקל לבטאם ושאין להם שום ערך ממשי.”

“יעצתי לך לשרוף את הספרים שלך, עשה זאת עכשיו; כן, עשה זאת, זה יעניק לך מרגוע; ויחד עם זאת הזהר שלא להפוך לצר אופק ואל תחשוש מקריאת ספרים הכתובים היטב; להיפך, זוהי נחמה בחיים.”

“כשאנו עייפים, האין זה משום שהלכנו דרך ארוכה, ואם נכון הדבר שהאדם נועד ללחום את מלחמתו עלי אדמות, האם לא יעידו הרגשת התשישות והראש הקודח על כך שנאבקנו?”

“חיי אמנות אלה שאנו יודעים כי אינם יכולים להיות אמתיים, נראים לי כה ערניים עד כי לא להיות מרוצה מהם זה להיות כפוי טובה.”

“אל נא תשכח כי הרגשות הקטנים הם המצביאים הגדולים של חיינו, אשר להם אנו מצייתים מבלי לחוש בכך.”

“אני מבין שאפילו כשאנו עניים וחסרי כל בעיני העולם, אנו יכולים להתעשר באמונה באלוהים, וכי דבר לא יוכל לקחת מאתנו אוצר זה שם.”

“נהיה אומללים ונסבול מן הדלות כל עוד יש צורך בכך, כמו עיר נצורה המסרבת להיכנע, אך נוכיח שאנו שווים משהו.”

“בשבילי, העבודה היא צורך מוחלט. אני לא יכול לדחות אותה, לא אכפת לי משום דבר אחר; העונג המופק מדברים אחרים מפסיק לפתע, ואני הופך מלנכולי כשאני לא יכול להמשיך בעבודתי. אני מרגיש אז כמו שהאורג מרגיש כשהוא רואה שחוטיו הסתבכו, התבנית שהייתה על מכונת האריגה שלו הלכה לעזאזל, וכל מאמציו ותשומת לבו ירדו לטמיון.”

“אין ביכולתי לשנות את העובדה שציוריי אינם נמכרים, אבל יבוא יום בו אנשים יעריכו שהם שווים יותר ממחיר הצבעים שהשתמשתי בהם.”

“הסתכלות על הטבע תחת שמיים בהירים יכולה להביא אותנו קרוב יותר לדרך ההסתכלות והציור היפנים.”

“להתוות את הרישום זה לשתול את הזרעים כדי לגרום לתמונה לפרוח.”

“אני מודה שאיני יודע מדוע, אבל הסתכלות בכוכבים גורמת לי לחלום.”

“השקעתי את לבי ונשמתי בתהליך עבודתי, ויצאתי מדעתי בו זמנית.”