Ted Hughes

“Wadsworth MoorWhere the millstone of skyGrinds light and shadow so purple-fineAnd has ground it so longGrinding the skin off the earthEarth bleeds her raw true darknessA land naked now as a woundThat the sun swabs and dabsWhere the miles of agony are numbnessAnd harebell and heather a euphoria”

“I think it was Milosz, the Polish poet, who when he lay in a doorway and watched the bullets lifting the cobbles out of the street beside him realised that most poetry is not equipped for life in a world where people actually die. But some is.”

“And that's how we measure out our real respect for people—by the degree of feeling they can register, the voltage of life they can carry and tolerate—and enjoy. End of sermon. As Buddha says: live like a mighty river. And as the old Greeks said: live as though all your ancestors were living again through you.”

“The inmost spirit of poetry, in other words, is at bottom, in every recorded case, the voice of pain – and the physical body, so to speak, of poetry, is the treatment by which the poet tries to reconcile that pain with the world.”

“The only calibration that counts is how much heart people invest, how much they ignore their fears of being hurt or caught out or humiliated. And the only thing people regret is that they didn't live boldly enough, that they didn't invest enough heart, didn't love enough. Nothing else really counts at all.”

“Well, the terrible fact is that though we are all more or less thinking of something or other all the time, some of us are thinking more and some less.Some brains are battling and working and remembering and puzzling things over all the time and other brains are just lying down, snoring and occasionally turning over. It is to the lazy minds that I am now speaking, and from my own experience I imagine this includes nineteen people out of every twenty. I am one of that clan myself and always have been.”

“The difficult thing is not to pick up the information but to recognise it - to accept it into our consciousness. Most of us find it difficult to know what we are feeling about anything. In any situation it is almost impossible to know what is really happening to us. This is one of the penalties of being human and having a brain so swarming with interesting suggestions and ideas and self-distrust.”

“What happens in the heart simply happens.”

“In writing these poems about relatives, I found it almost impossible to write about the mother. I was stuck. My feelings about my mother, you see, must be too complicated to easily flow into words.”

“עולמו השירי הוא עצמאי, ואין הבדל בין דומה ונדמה, בין המדמה ובין המדומה. החיים האכזריים והיפים, הארוטיים והרב־גוניים, הם מקשה אחת.”

“התאהבתי נואשות, אהבה שיכולה להביא רק לכאב גדול. פגשתי את האיש החזק ביותר בעולם, משורר מבריק שאת שירתו אהבתי עוד לפני שפגשתי בו, איש ענק, בריא, קולו כמו רעם האלוהים.”

“הַכַּדּוּר קָפַץ מַעְלָה, הַחוּצָה וְנוֹתַר תָּלוּי מֵעָל מִפְרָץ צַמְּרוֹת עֵצִים. כְּשֶׁכֻּלָּם צָעֲקוּ בְּיַחַד הַכַּדּוּר עָף חֲזָרָה.”

“רוּחוֹת מְעוֹרְרוֹת יִרְאָה מֵחוֹרִים לוֹהַטִים בְּגַן עֵדֶן נֶעֶרְמוּ עַל הַגְּבָעוֹת הַמַּחְשִׁיכוֹת סָבִיב.”

“הַחַלּוֹן עֲדַיִן רֵיק מִכּוֹכָבִים; הַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק, הַדַּף מֻדְפָּס.”

“הוא (יהודה עמיחי) אחד המשוררים הגדולים בעולם, וראוי לפרס נובל. שיריו נראים לי כשירה הטבעית, המושלמת, וכשאני קורא אותם אני חושב, למה לא יכולים כולם לכתוב כמוהו. אלה שירים שכל משורר היה רוצה לכתוב.”

“כשהייתי בירושלים ב־1970 היא עלתה על חלומותי הפרועים ביותר. מוזר לראות את מה שהיה מיתולוגי עבורך, חלק מהדמיון, והנה הוא חי וקיים.”

“הכתיבה בעט, ביד, מפעילה את המוח בצורה אחרת לגמרי מאשר הכתיבה במחשב.”

“אמנות היא המרכיב החיצוני של מערכת הריפוי הנפשי. לכן יצירות אמנות גדולות גורמות לנו להרגיש טוב.”

“כל דרך שמנסה להקנות כלים לארגן את הדמיון ומבטאת מציאות אחרת, טובה בעיני.”

“בתוך כל יוצר חבוי סיפור, אבל לא תמיד הוא יכול לפענח ולגלות אותו.”