Sylvia Plath

“I felt my lungs inflate with the onrush of scenery—air, mountains, trees, people. I thought, "This is what it is to be happy.”

“הסרט היה על יפנים שמונעים משבוייהם אוכל ומים כדי לענות אותם. משחקי המלחמה שלנו והתסכיתים ברדיו היו כולם פרי הדמיון, אבל זה היה אמיתי, זה קרה באמת. אטמתי את האוזניים כדי לא לשמוע את אנקות השבויים הצמאים והמורעבים, אבל לא יכולתי לנתק את העיניים מהמסך.”

“כשאת נשואה ויש לך ילדים, זה כמו לעבור שטיפת מוח שאחריה את ממשיכה בחייך בערפול חושים כמו שפחה במדינה טוטליטרית משלך.”

“החורף נמשך ונמשך עם רוח מזרחית לחה שבאה כל הזמן מן האוקיינוס, ועם שלג שהפשיר לפני שהצטבר דיו בשביל החלקה.”

“התחלתי להבין למה שונאי נשים יכולים לשטות כך בנשים. שונאי נשים הם כמו אלים: בלתי פגיעים ומתפקעים מכוח.”

“שירתי גורמת לך לשאוג.”

“הירח משחרר עצמו מן העץ, ואין לו לאן ללכת.”

“הָסֵר אֶת הַמַּפִּית. הוֹ צוֹרְרִי. הַאִם אֲנִי מַבְעִיתָה?”

“בִּנְקִיק סֶלַע הַיָּם יוֹנֵק בִּשְׁקִיקָה, שְׁקַעְרוּרִית אַחַת צִירוֹ שֶׁל הַיָּם כֻּלּוֹ.”

“מראות יכולות להרוג ולדבר, הן חדרים נוראים של עינוי.”

“קְהַל מְפַצְּחֵי־הַבָּטְנִים פּוֹרֵץ פְּנִימָה לִרְאוֹת אוֹתָם גּוֹלְלִים אוֹתִי יָד וָרֶגֶל – מוֹפַע הַחַשְׂפָנוּת הַגָּדוֹל. רַבּוֹתַי, גְּבִירוֹתַי.”

“אני עוצמת את העיניים והעולם מת. אני פוקחת אותן, והכול שוב נולד.”

“עָשִׂיתִי אֶת זֶה שֵׁנִית. פַּעַם בְּעֶשֶׂר שָׁנִים זה עוֹלֶה בְּיָדִי.”

“ חֲדַל לְיַבֵּב. פְּתַח אֶת הַיָּד. ריקָה? רֵיקָה. הֵא לְךָ יָד.”

“הכוח להשאיר את הפה סגור, על אף הארטילריה!”

“עד מתי אוכל להיות חומה שמונעת מהרוח להיכנס?”

“מצאתי את עצמי מחדש. אינני צל.”

“חורף בלילה. אהבה קטנה.”

“האם אין אהבה גדולה, רק רכות?”

“האומץ של השתיקה.”