Sergei Polunin

“I go to bed really late - if I just sleep I won't have a life outside ballet.”

“The only family I knew was the Royal Ballet and I didn't feel I was part of it in a way. I moved up quite quickly so I didn't make many friends. You are on your own in that sort of place.”

“I want to do as much as I can.”

“I never wanted to be a good example.”

“If you ask about regrets, I normally don't regret. I enjoy everything, even if it's bad or good.”

“The Royal Ballet was good to me. They gave me everything I asked for. It's just... I felt tricked. I became a principal and I couldn't even afford to pay for dinner. I couldn't afford a flat.”

“I did gymnastics, I went to school, then I did homework. I missed out on a childhood.”

“I went and got a tattoo of James Dean on my shoulder without actually seeing him in any movies.”

“I realized it's important to have love in your life, it's important to have friendship, it's very important to have mentors and family.”

“The ballet world is so competitive, and for no reason. It's not a sport. It's an art. There's no winner.”

“If I had the choice I'd be a boxer or a footballer.”

“The Sensorium Galaxy Planet of Motion is the future. We are memorizing dance because dance will exist in a virtual world forever. The Planet of Motion is a game changer and I'm happy to be involved in this collaboration.”

“אני אוהב מועדונים. תל אביב, אגב היא העיר השנייה הכי טוב לצאת בה בעולם כולו, אחרי בלגרד בסרביה.”

“כשאנשים צופים בריקוד, משהו מאוד ייחודי קורה להם. זו שפה שכולם מבינים והיא פותחת לך את הנשמה. הייתי שמח שבישיבות האו"ם, לפני הכרעות בהחלטות חשובות, היו צופים במחול – זה פותח את הלב.”

“כל הילדים רוקדים בהתחלה, אבל אז הם מפסיקים. בעיניי, ריקוד זה חלק מהטבע האנושי והרבה אנשים לא מבינים זאת. יש לי פרויקט שבו אני מנסה להראות כל מיני אנשים מפורסמים שרקדו ולא בהכרח ידעו זאת עליהם, למשל, מוחמד עלי רקד בלט קלאסי, וגם ז'אן-קלוד ואן דאם. ברוס לי היה אלוף בצ'ה צ'ה צ'ה לפני שהוא הפך לאלוף באמנויות לחימה. היום יש קבוצות כדורגל שמעבירות שיעורי בלט, התנועה הזאת היא חלק מהותי מאיתנו.”

“אני גם רוצה שיהיו סוכנויות לרקדנים, כי זו התעשייה היחידה שאין בה סוכנים, וזה מגוחך, כי היא מגלגלת כל כך הרבה כסף. הרקדנים יהיו חייבים להרוויח יותר כסף, זה לא ייתכן שבהשוואה למלחינים, לזמרי האופרה ואפילו למלבישים – הם מקבלים פחות. אף רקדן לא יכול להחזיק בית משלו, מתייחסים אלינו כמו לזבל.”

“רציתי לנסוע לאמריקה וקיבלתי הרבה הצעות, אבל לא ידעתי מה לעשות איתן. בחיים לא עניתי למיילים, לא ידעתי איך מתנהלים. לקח לי זמן להתאפס וכשזה כבר קרה, זה היה מאוחר מדי – התקשורת התחילה להתייחס אליי בצורה שלילית, וכל הדלתות נחסמו בפניי. אפילו היה רגע שרציתי לחזור לבלט המלכותי, אבל הם אמרו שאני עושה צרות – אני, שבמשך חמש שנים לא פספסתי הופעה אחת.”

“כשגרנו בקייב, חייתי עם אמא שלי באותו החדר, אז כשעזבתי לאנגליה היה לי מאוד חשוב למצוא את המקום שלי לבד, בלעדיה. זה מאוד קשה לרקוד מול ההורים שלך, בערך הדבר הכי גרוע שיש, כי אז אתה חושב רק עליהם ואתה לא משוחרר.”

“There's no agents or managers to represent them. Dancers don't have any voice. They have nothing. Nobody can afford a flat to live in. They have to share to be able to survive. In a place like the Royal Ballet, that shouldn't happen.”

“Dance is the hidden language of the soul.”