Selma Lagerlöf

“למרות הרוחות המבורכות הללו, ואוויר ההרים הצלול, חום הקיץ לא דילג גם על ירושלים. אנשים ישנו בלילות על גגות בתיהם, ובמשך היום לא יצאו החוצה. הם נאלצו לשתות מים שריחם מעופש, מי גשמים שנקוו בחורף במאגרים. וחרדו שמא גם אלה יאזלו. כל משב רוח קל העלה עננים סמיכים של אבק דקיק, וכפות רגליו של מי שפסע בדרכים הלבנות שמחוץ לעיר שקעו עמוק בעפר הרך. בגלל מחסור בשינה סבלו תושבי ירושלים מדיכאון ומעצבנות, ובלילות חזו חזיונות מבעיתים ופחדים מענים רדפו אותם.”

“חודש אוגוסט חם שרר בפלשתינה. השמש קפחה כל יום על ראשי האנשים. אף ענן לא נראה בשמים, וגשם לא ירד מאז אפריל. החום לא היה עז יותר מהרגיל בעונה, ובכל זאת היה כמעט בלתי נסבל. איך אפשר לשאת חום כזה, לאן אפשר להימלט.”

“כל עוד יש ספרים מעניינים לקרוא, נראה לי שלא אני ולא אף אחד אחר, לצורך העניין, צריכים להיות אומללים.”

“לתת פירושו לתת לאחר מה שהאדם מעדיף לשמור לעצמו.”

“זה דבר מוזר לחזור הביתה. בזמן שאתה עדיין במסע, אתה בכלל לא יכול להבין כמה מוזר זה יהיה.”

“הבנה אינה כוללת שנאה.”

“אכזריות היא תענוג לנשמה שמיצתה את כל התענוגות האחרים.”

“He needed so much to weep. All the distrust of life which misfortunes had brought to the little Värmland boy needed tears to wash it away. Distrust that love and joy, beauty and strength blossomed on the earth, distrust in himself, all must go, all did go, for it was Easter; the dead lived and the Spirit of Fasting would never again come into power.”