Paul Verlaine

“Tears fall in my heart like the rain on the town.”

“I am the Empire at the end of the decadence.”

“מאפיין בולט אחד של שירת ורלן הוא מוזיקליות מהפנטת, ממוססת חושים ומשמעויות, שאפשר לקשר, אם רוצים, לנטייה המודרניסטית להעדיף צורה ואפקט על פני תוכן וערך. ההעדפה הזאת, של המדיום על המסר, קשורה בטבורה למאפיין בולט נוסף – להתרסה כנגד הערכים המקובלים.”

“מדוע לא אדע רוחי המרירה של ציפור כנף מודאגת ושוטה שעל הים עפה. כל מה שיקר לי, ציפור של חרדה על פני הגלים אהבתי אותה שמרה. למה ומדוע?”

“חַיִּים יֵשׁ שָׁם פְּשׁוּטִים כָּל כָּךְ. מִלְמוּל שָׁלֵו נִשָּׂא מִשָּׁם, מִקְּצוֹת הַכְּרַךְ.”

“קולה של גאווה- תקיעת שופר רבת עוצמה; כוכבים עקובים מדם על שריון זהב.”

“אֵיךְ כִּלִּיתָ אַתָּה הַבּוֹכֶה,יְמֵי נְעוּרִים ?”

“כשחרוזיך הם הרפתקה טובה המתפזרת ברוח הבוקר הכמשה, ועומדת לפרוח בריח קורנית ונענע, ספרות הוא כל השאר.”

“קח את המליצה ומלוק את צווארה!”

“על חיקך הצעיר הניחי לראשי להתגולל. מן האחרונות בנשיקותייך כולו עדיין מצלצל. הניחי לו להירגע מן הסופה כדי שארדם לרגע קט בעוד שאת נחה.”

“הנה הפרי, הפרחים, העלים וענפי העץ, ואחרי כן הנה לבי שאינו פועם אלא עבורך. אל נא תשברי אותו בשתי ידייך הלבנות. לשתי עינייך כה יפות שי צנוע זה יהיה מתוק.”

“ישנו בכי בלבי כמו גשם על העיר; מהם געגועים אלה החודרים ללבבי?”

“נצעד יחדיו צעד אחר צעד, יד אוחזת יד... נאהבים ללא סייג. האם אין זה כך?”

“מאוחדים בקשרים חזקים ויקרים, מצויידים בשריון אנושי... לא נירא מאיש.”

“מבטה דומה למבט הפסלים, וקולה הרחוק, השקט, הרציני דומה לקולותיהם היקרים של המשתתקים לעולמים.”

“האם היא שחומה, אדמונית או זהובת שיער? זאת לא אדע.”

“לעתים קרובות אני חולם חלום זה המוזר והחודר, על אישה בלתי מוכרת שאותה אני אוהב, ואשר אותי אוהבת.”

“הבה נהיה וותרנים זה לזה.”

“מֶה הָיָה הַיָּפֶה בֵּין יָמֶיךָ? תֹּאמַר בְּקוֹל רַךְ.”

“הַ'כֵּן' הָרִאשׁוֹן, הָהּ מִלְמוּל נֶהֱדָר, עֵת יִבְקַע מִשִׂפְתֵי אֲהוּבָה, מַה יִּנְעַם!”