Michel Houellebecq

“You too, you took an interest in the world. That was long ago. I want you to cast your mind back to then. The domain of the rules was no longer enough for you; you were unable to love any longer in the domain of the rules; so you had to enter into the domain of the struggle. I ask you to go back to that precise moment. It was long ago, no? Cast your mind back: the water was cold. You are far from the edge, now. Oh yes! How far from the edge you are! You long believed in the existence of another shore; such is no longer the case. You go on swimming, though, and every movement you make brings you closer to drowning. You are suffocating, your lungs are on fire. The water seems colder and colder to you, more and more galling. You aren't that young anymore. Now you are going to die. Don't worry. I am here. I won't let you sink. Go on with your reading.”

“Maybe my dissertation really had been as brilliant as he claimed, the truth was I remember almost nothing about it; the intellectual leaps I made when I was young were a distant memory to me, and now I was surrounded by a kind of aura, when really my only goal in life was to do a little reading and get in bed at four in the afternoon with a carton of cigarettes and a bottle; and yet, at the same time, I had to admit, I was going to die if I kept that up – I was going to die fast, unhappy and alone. And did I really want to die fast, unhappy and alone? In the end, only kind of.”

“I maintained a tactical silence. When you maintain a tactical silence and look people right in the eye, as if drinking in their words, they talk. People like to be listened to, as every researcher knows--every researcher, every writer, every spy.”

“הגדולה של וולבק נעוצה, בין היתר, באומץ להיות ישיר, באומץ להיות פשוט.”

“די שתציג את עצמך בשם פרטי חדש ואחרי כמה חודשים או אולי אפילו כמה שבועות כולם מתרגלים, אנשים אפילו לא מעלים על דעתם שהיה לך, בעבר, שם פרטי אחר.”

“אני לא יכול לבוא בטענות אל הורי, הם היו מכל בחינה אחרת הורים מצוינים, הם עשו כמיטב יכולתם לצייד אותי בכלי הנשק הנחוצים במאבק על החיים.”

“הבעיות האדמיניסטרטיביות נעלמות, וגם יש כיסוי רפואי, אי הנוחות העיקרית נובעת מכך שצריך כל הזמן לספוג מכות ומעשי סדום משאר האסירים.”

“בדרך כלל הטבע שעושה את שלו מייצר רק בלגן כאוטי וחסר צורה.”

“מחבר הוא בראש ובראשונה בן אנוש שנוכח בספריו, ובסופו של דבר חשוב פחות אם הוא כותב היטב או גרוע.”

“מהופנטים אף יותר מהתשוקה להוכיח את עצמם, להשיג בזכות עצמם מקום נחשק בחברה ובעולם שהם מדמיינים ומקווים שהוא תחרותי, משולהבים מהסגידה לאייקונים מגוונים: ספורטאים, מעצבי אופנה או אתרי אינטרנט, שחקנים ודוגמניות.”

“רק הספרות יכולה לאפשר לכם לבוא במגע עם נפש של מת, באופן ישיר יותר, שלם יותר ועמוק יותר מכל שיחה, אפילו עם חבר ־ היא עמוקה יותר, ממושכת יותר משתהיה חברוּת. בשיחה לעולם איננו מתמסרים באופן מלא יותר מכפי שאנו עושים מול דף ריק, הפונה אל נמען אלמוני.”

“הספרות יכולה להעניק לכם אותה תחושה של מגע עם נפש אנושית אחרת, עם הכּוליות של אותה נפש, על חולשותיה ומעלותיה.”

“מזג האוויר בפריז היה נאה. הוא לא היה אומלל בחדר הזה, גם לא מאושר במיוחד.”

“פרחים אינם אלא איברי מין, וגינות ססגוניות המעטרות את פני השטח של העולם.”

“אלה שחסרים כל חן בנעורים, כל שאפתנות מאוחר יותר, והם עניים תמיד, ובכל זאת מזדהים בכל לבם, ואפילו לפני כולם ובכנות מוחלטת, עם ערכים של יופי, של נעורים, של עושר, של שאפתנות ושל מין.”

“הייתי מקצוען אמיתי; רק קצת מזויף. לא הייתי היחידי.”

“הלכתי ונעשיתי מרושע יותר ויותר, וגם, כתוצאה מכך, בוטה יותר ויותר. ההצלחה, בתנאים אלה, לא איחרה לבוא.”

“אם המאה ה־20 מסתיימת כך, חשבתי לעצמי, אנחנו רחוקים מלראות את סופה. ההעברה לבית המלון הייתה מאורגנת היטב, צריך להודות. הנה מה שנשאר מהמאה ה־20: המדעים, הטכניקות. מיניבוס מדגם טויוטה, זה בכל זאת לא כרכרה.”

“אני שונא את הכפר, את נוכחותו המוחצת; הוא מפחיד אותי. לראשונה בחיי אני גר במקום שבו אני יכול, דרך החלון, לצפות בים; ואני שואל את עצמי איך חייתי עד היום.”

“ודאי היו בחיי רגעים, אני אומר בלבי, שבהם החיים הספיקו לי; החיים, מלאים ושלמים. החיים, בדרך כלל, אמורים להספיק לבני האדם.”