Meir Shalev

“כמו תמיד, התמהיל של שלו כולל סיפורים נפלאים וכמעט לא אמינים על תולדותיה של משפחה בכפר, להטוט בעברית באופן מעורר הערצה, גברים מרהיבים ונסיון הסתגלות לעולם החדש.”

“מאיר הוא שילוב של הישראלי, איש ירושלים בכל רמ"ח איבריו, אביו היה אוהב ירושלים עם תעודות. גם ההתיישבות העובדת זרמה בדמו, אוהב ארץ ישראל, מכיר כל שביל במדבר, בנגב ובגליל, איש מלא הומור שיכול לכתוב לגדולים ולקטנים ולספר סיפור יפה לילד ולמבוגר, אמן המילה והשפה העברית.”

“הכיר את העברית כמו גדולי הסופרים העבריים, עם אינטימיות למקורות ובשילוב ידיעת התנ"ך המופלאה שלו. הוא הבין הבנה עמוקה של ההוויה הישראלית, של האדם הישראלי ושל אנשי העלייה השנייה.”

“יש דברים בעבר שאני מתגעגע אליהם, אבל אני לא יכול לומר שהייתי חוזר היום לילדותי בשנות ה־50, שאמנם היתה נעימה, ריחנית ומרתקת, אבל היו בה גם דברים קשים.”

“יש אדם אחד שלצערי לא יעזוב אותי אף פעם וזה אני. עם עצמי אני צריך לחיות בשלום, לכן אני חי לפי האישיות שלי, שלא אחת מסבה לי נזקים, ולפי היושר הפנימי שלי. ולסופרים זה קשה, אנחנו אנשים שמתפרנסים מכזבים.”

“כשאני בחו"ל ושואלים אותי שאלות פוליטיות אני אומר את דעתי, אבל אני אף פעם לא יוזם את זה. לפעמים אני מבקש אחרי כמה שאלות לחזור לספר.”

“אני דורש זכות למורכבות, לחוסר עקביות ולהשתנות לאורך זמן. כמעט בכל שנה אני פורץ בבכי וצוחק עם חבריי ליד הקבר. מי הוא מאיר שלו האמיתי? שניהם.”

“אני חסיד של החוק והסדר, כי אם אנשים כמוני מהרהרים באפשרות לחסל מישהו, סימן שצריך משטרה ובתי משפט.”

“בער בי כנראה הצורך בתיאור נקמה כי זה רגש חזק מאוד, בסיסי, שקיים בכל אחד. למרבה המזל רובנו לא מוציאים לפועל את התחושות האלה, אבל זה רגש שקיים.”

“לפני שנים רבות היה בירושלים מורה למדעי הטבע ושמו יהושע אביזוהר. הוא לימד בבית המדרש למורים בבית־הכרם, ונודע בהתלהבותו, בידענותו ובפיזור הדעת שלו. אבא שלי היה תלמידו וסיפר לי עליו סיפור, שהיה הולך ברחוב, רגלו האחת על המדרכה והשנייה על הכביש, ומתפלא על כך שהוא צולע.”

“עשרים שנה חלפו. היחידה גדלה. הציוד השתנה. למחלקה קוראים צוות, לפעולה קוראים ביצוע, ללב"מ קוראים לש"ב. את כנפי הסיור הם עונדים היום על צד ימין של החזה. יהא כך. הדברים השתנו. בוודאי שהשתנו. אנשים אחרים, אגדות נוספות, גבורות חדשות. הידידות, הגאווה והיכולת נותרו כשהיו, והזיכרון, בררן ורחום ומיטיב, מוחק את המיותר, מעגל זוויות, מלטש להבים. וגם פני חברי אשר על קיר המועדון נותרו כשהיו. תמיד בסיירת גולני. תמיד בני עשרים.”

“הגאונות היא היכולת להתבונן בתופעה במבט שמפשיט ממנה את הטריוויאליות שלה.”

“אני חושש שאם ממשלת ישראל תמשיך בדרכה, היא לא תילחם על השטחים אלא על גבולות החלוקה. ואני חושש שבבוא יום פקודה – היא תמצא שבניה פרחו להם, כי איבדו כל תקווה. היא לא תמצא כאן לא צבא ולא ולא אקדמיה ולא חוק ולא חקלאות ולא תעשייה. היא תמצא רק אספסוף נקלה של בריונים וקנאים.”

“את הנטייה בגוף ראשון – 'אשמנו, בגדנו, גזלנו...' – אנחנו זוכים לשמוע רק בתפילות. בשאר המקרים אנחנו מעדיפים להטות אותה בגוף שני, המתאים יותר לאופי הלאומי – 'אשמתם, בגדתם, גזלתם...' אבל השנה אפשר לומר: 'אשמו, בגדו, גזלו...' ולהפנות את האצבע לא זה לכיוון זה אלא לעברה של הממשלה.”

“ישראל, אם כן, זקוקה ללוחם חירות שישחרר אותה מעצמה, אבל בין כל מנהיגיה טרם קם איש כזה, מקורי ונועז דיו. לפעמים מדובר בבינוניות מצערת סתם, לפעמים באי־רצון, לפעמים בפחדנות, ובדרך כלל בגלל אותו שיעבוד מחשבתי. אלא שהבעיה האמיתית היא שלא רק ההנהגה; גם לחברה הישראלית נוח כך. 'אהבתי את אדוני', היא שבה ואומרת על עצמה, 'לא אצא חופשי'. וכיוון שהאדון הזה עצם מעצמיה הוא ובשר מבשרה – היא גם משתעשעת באשליות של עצמאות גם כאשר אותו המרצע הישן שב ומצמיד אותה אל המזוזה. חג שמח לכולנו, ועצמאות נעימה.”

“ובכן, דורות באים יקרים, באשר תהיו, שימו לב: הבית השלישי נחרב כי כל ממשלותיו, זו אחר זו, נגררו אחרי קומץ קיצוני, משיחי ואלים של מתנחלים. הוא נחרב כי השקיע את כל אונו ואת כל יכולתו ואת תעצומות נפשו בכיבושו של עם אחר. הוא נחרב כי הניח ליסודות פרימיטיביים להשתלט על חייו. הוא נחרב כי לא הפריד בין דתו ומדיניותו. הוא נחרב כי לא קמו מספיק מנהיגים חכמים ואמיצים. וכמעט שכחנו – הוא נחרב כי נתן לצה"ל לנצח.”

“אדם כותב לפי אופיו ונטיותיו. לסופר יש שמחה של חירות. זה המקצוע האינדיווידואלי היחיד בעולם. מי שרוצה ומתעקש, יכול עדיין לכתוב בנוצה; אין חובה להקליד על מחשב. כשאתה כותב, אתה לא נותן לעצמך דין וחשבון טכני רצוף באיזה ז'אנר אתה כותב, ולמה.”

“אנשים שמים לב, לשמחתי, שאני נטוע היטב בשתי רגליים בתוך הנוף והטבע של ישראל. זה חשוב לי, כי אני אוהב ספרות לוקאלית גם בתור קורא. אין היום הרבה סופרים בישראל שיש להם קשר בלתי אמצעי אל הנוף ואל הטבע ואל האדמה ואל האבן ואל הצמח ואל העוף.”

“נהוג להאשים את הספרות ואת האמנות בכלל בכך שהיא או עוסקת יותר מדי בבעיות החברה ולא עוסקת באני, או שהיא עוסקת רק באני ולא בבעיות החברה. אני חושב שצריך להניח לסופרים להחליט על מה הם כותבים.”

“אני לא אוהב לעשות הכללות, אני מייחס חשיבות לפרט. כשאני מתאר גבר מסוים זה לא אומר שאני מביע את דעתי על כל הגברים, כשאני מתאר אישה מסוימת אני מתאר אותה, מתייחס אליה ומביע דעתי עליה. אלף נשים יכולות להיות דומות לה ואלף יכולות להיות שונות ממנה.”