Marcel Proust

“For even if we have the sensation of being always surrounded by our own soul, it is not as though by a motionless prison: rather, we are in some sense borne along with it in a perpetual leap to go beyond it.”

“The time which we have at our disposal every day is elastic; the passions that we feel expand it, those that we inspire contract it; and habit fills up what remains.”

“A change in the weather is sufficient to recreate the world and ourselves.”

“It was not evil that gave her the idea of pleasure, that seemed to her attractive; it was pleasure, rather, that seemed evil.”

“אם יינתן בידי אורך זמן להשלים את יצירתי, יהיה ראש מעייני לתאר בה את בני האדם - אפילו אם הדבר יגרום להם להידמות לתפלצות - כמי שתופסים מקום עצום בהרבה מזה המצומצם השמור להם בתוך המרחב, מקום שעוד מתפשט בלי מידה, מאחר שכענקים הטבועים בתוך השנים הם משיקים בה-בעת לתקופות חיים מרוחקות זו מזו, ביניהן באו ימים כה רבים והתמקמו - בתוך הזמן.”

“החיים האמיתיים, החיים שלבסוף התגלו והתבהרו ולפיכך הם החיים היחידים שנחיו במלואם, הינם הספרות.”

“הם ידעו כי לא יהיו שם לבדם. ואכן החושך, הרוחץ כל דבר כיסוד חדש ומפתה אנשים רבים לא להתנגד, מביא לביטולו של שלב העונג המקדים ומכניס אותנו היישר אל תחום הליטופים, שכרגיל אנו מגיעים אליו רק כעבור זמן.”

“נראתה כאילו היא מקשיבה לשירים להנאתה הפרטית, כאילו התחשק לה שיבואו לדקלם אותם לכבודה, ולכבודה בלבד, ובמקרה נמצאים כאן גם חמש־מאות איש, מידידיה, שהרשתה להם לבוא כמו בהיחבא ולצפות בהנאתה הפרטית.”

“בהקשיבו לשחקנית, המתין כל אחד בראש מורכן ובעין חוקרת, עד שחברו ייטול יוזמה לצחוק או לשפוט, לבכות או למחוא־כף.”

“יש, כמדומה, זיכרון לא־רצוני באיברים, חיקוי דהוי ועָקר של הזיכרון האחר, שמאריך ימים מן האחר, כפי שיש בעלי־חיים או צמחים לא־תבוניים המאריכים ימים מן האדם.”

“מאז שההצלחה האירה פנים לאימוני הגוף, הבטלנות זוכה לתדמית ספורטיבית גם מעֵבר לשעות הספורט, והיא מתרגמת לאו דווקא לנרפּוּת אלא לחיוניות קדחתנית המכוּונת לשלול מן השיממון זמן או מקום להתפתח.”

“היא, אדם כה מוסרי ועמוס מוסכמות, האמינה כי זה מנהג אשר האוניברסליות שבו הפכה אותו למכובד.”

“את עצמת רגישותנו ואת תבונתנו לא נוכל לפתח אלא בתוך־תוכנו, בעומק נבכיהם של חיינו הרוחניים. ואולם החינוך ל'הליכות' הרוח מתרחש לעומת זאת באותו חוזה עם רוחות אדם אחרות, דהיינו בקריאה.”

“היינו רוצים לקבל ממנו תשובות, בעוד שכל שביכולתו לעשות הוא לעורר בנו מאווים.”

“הקריאה עומדת על מפתן החיים הרוחניים, היא יכולה להכניסנו בשערם. היא איננה הם עצמם.”

“הידידות ביחס ליחידים היא דבר קל־ערך, והקריאה היא ידידות. אלא שהיא ידידות כנה לכל הפחות.”

“הקריאה היא תִּמְסוֹרֶת מחשיבה שונה משלנו, אך קבלה זו מתרחשת כשאנו לבדנו.”

“רוח מקורית יודעת לשעבד את הקריאה לפעילותה הפרטית.”

“כל אדם עליו נתן את דעתו נעשה לפתע לחביב עליו עד בלי די. והוא הלך באותם רחובות, שם יש תקווה לפגוש מישהו. ואם ציפיותיו היו מתממשות הוא היה מקדם בשלום אדם אלמוני או מכר חסר משמעות בלא פחד ומתוך צמרמורת ענוגה.”

“את לבדך, בידיך האמהיות ורבות ההבעה, ידעת לצנן את מוחי הקודח, לטפטף דבש בין שפתיי היבשות, למלא את חיי בתמונות אצילות.”