Maimonides

“ אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.”

“אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג.”

“החסידים מבני דתנו חושבים שהם (הכוונה לאסטרולוגיה, לכישוף, ללחשים, לשדים ולהעלאה באוב) דברים אמיתיים... ואינם יודעים שהם דברים בטלים כוזבים.”

“איזה הוא חובר – זה שמדבר בדברים שאינן לשון עם ואין להן עניין, ומעלה על דעתו בסכלותו שאותן הדברים מועילין, עד שהן אומרים שהאומר כך וכך על הנחש או על העקרב, אינו מזיק... וכל אותן הקולות והשמות המשונים המכוערים, 'לא ירעו, וגם היטב אין אותם'.”

“ודברים האלו כולן (הכוונה לפעולות מאגיות כגון העלאה באוב), דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שיינהו אחריהן... כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן – אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת.”

“ואל יעלו על לבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים, שמות שהם מצרפים אותם שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם שמות, ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם עושים נפלאות – כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שלם לשמעם, כל שכן לסבור אותם.”

“חייבין אנו להיזהר במצות צדקה, יתר מכל מצוות עשה – שהצדקה סימן לצדיקי זרע אברהם אבינו, שנאמר 'כי ידעתיו, למען אשר יצווה...' (בראשית, י"ח, י"ט). ואין כיסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר 'בצדקה, תיכונני' (ישעיהו, נ"ד, י"ד); ואין ישראל נגאלין אלא בזכות הצדקה, שנאמר 'ציון, במשפט תיפדה; ושביה, בצדקה' (ישעיהו, א', כ"ז).”

“מצות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל (נוסחים אחרים, עניים) כפי מה שראוי לעני, אם הייתה יד הנותן משגת – שנאמר 'פתוח תפתח את ידך, לו' (דברים, ט"ו, ח'), ונאמר 'והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך' (ויקרא, כ"ה, ל"ה), ונאמר 'וחי אחיך, עימך' (ויקרא, כ"ה, ל"ו).”

“וכן צוו חכמים על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך: מהלכת בתאוות ליבו, ומרחקת כל שישנא. וזה הוא דרך כל בנות ישראל ובני ישראל הקדושים, הטהורים בזיווגן; ובדרכים אלו, יהיה יישובן נאה ומשובח.”

“וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו; ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתרה; ויהיה דיבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז.”

“וכן צוו חכמים על האישה שתהיה צנועה בתוך ביתה, ולא תרבה בשחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תתבע תשמיש המטה בפיה, ולא תהיה מדברת בעסק זה; ולא תמנע מבעלה, כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה, אלא נשמעת לו, בכל עת שירצה. ותיזהר מקרוביו ובני ביתו, כדי שלא יעבור עליו רוח קנאה; ותתרחק מן הכיעור, ומן הדומה לכיעור.”

“וחובה על כל איש, לקנות לאשתו; אמרו חכמים, אין אדם מקנא לאשתו, אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה. ולא יקנא לה ביותר מדאי; ולא יאנוס אותה, ויבעול בעל כורחה, אלא לדעתה, ומתוך שיחה ושמחה.”

“ואם קידש בביאה אומר לה הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי או הרי את לי לאשה בבעילה זו וכל כיוצא בזה.”

“כל מי שאינו צריך ליטול, ומרמה את העם ונוטל – אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות, והרי הוא בכלל 'ארור הגבר אשר יבטח באדם' (ירמיהו, י"ז, ה'). וכל מי שצריך ליטול, ואינו יכול לחיות אלא אם כן נוטל, כגון זקן או חולה או בעל ייסורין, ומגיס דעתו ואינו נוטל – הרי זה שופך דמים, ומתחייב בנפשו; ואין לו בצערו, אלא עוונות וחטאות.”

“גדולי החכמים – היו מהם חוטבי עצים, ונושאי הקורות, ושואבי המים לגינות, ועושין הברזל והפחמים; ולא שאלו מן הציבור, ולא קיבלו מהם כשנתנו להם.”

“לעולם ידחוק אדם עצמו, ויתגלגל בצער, ואל יצטרך לבריות, ואל ישליך אדם עצמו על הציבור; וכן ציוו חכמים ואמרו, עשה שבתך כחול, ואל תצטרך לבריות. ואפילו היה חכם ומכובד, והעני – יעסוק באומנות, ואפילו באומנות מנוולת; ולא יצטרך לבריות: מוטב לפשט עורות הנבילות בשוק, ולא יאמר לעם, חכם אני וגדול אני וכוהן אני, פרנסוני; ובכך ציוו חכמים.”

“כל אדם האומר שיעסוק אך ורק בתורה, לא יעבוד ויתפרנס מצדקה – הריהו בבחינת אחד שחילל את השם, ביזה את התורה, כיבה מאור הדת, גרם רעה לעצמו ונטל חייו מהעולם הבא, כי אסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה.”

“צנועים – הם המדקדקים במצוות.”

“כל מה שבא במקרא מספור גנות בעלי החסרונות (כמו סדום) הכוונה בו... שיתרחקו מהם ולא יעשו כמעשיהם.”

“השופט, כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע, יזיק עצמו ויזיק לבני אדם.”