Mahmoud Darwish

“Without hope we are lost.”

“I see what I want of Love... I see horses making the meadow dance, fifty guitars sighing, and a swarm of bees suckling the wild berries, and I close my eyes until I see our shadow behind this dispossessed place... I see what I want of people: their desire to long for anything, their lateness in getting to work and their hurry to return to their folk... and their need to say: Good Morning...”

“Be my lover between two wars waged in the mirror, she said.I don't want to return now to the fortress of my father's house.Take me to your vineyard.Let me meet your mother.Perfume me with basil water.Arrange me on silver dishes, comb me, imprison me in your name,let love kill me.”

“Sometimes I feel as if I am read before I write. When I write a poem about my mother, Palestinians think my mother is a symbol for Palestine. But I write as a poet, and my mother is my mother. She's not a symbol.”

“Sarcasm helps me overcome the harshness of the reality we live, eases the pain of scars and makes people smile.”

“המאהב של השפה ומי שידע לדבר על ביאליק כמישהו שדומה לו, כי שניהם נעקרו ושניהם מתגעגעים ושניהם כתבו על האמהות שלהם.”

“שירה גדולה היא שירה גדולה, בטח כשהיא שירה של השכן שלנו, שותפנו לארץ, וחשוב להכיר אותה. חשוב להכיר אחד את השני לא רק דרך כוונות הרובה אלא דרך כוונות הלב.”

“אני מפסיק לחפש מטפורות, אני מפסיק לעסוק בפרשנות, כי מטבען של מלחמות לבזות את הסמלים ולהחזיר את יחסי האדם, המקום, הזמן והיסודות אל חומרי הגלם הראשוניים שלהם.”

“גלות אינה רק קונספט גאוגרפי. אתה יכול להיות גולה במולדתך, בביתך, בחדרך. זו לא רק שאלה פלסטינית.”

“אני תוצר של כל התרבויות שעברו בארץ – היוונית, הרומית, הפרסית, היהודית, העות'מאנית.”

“הבעיה העיקרית של הספרות הפלסטינית: אנחנו לא יכולים לשחרר את עצמנו מההוויה ההיסטורית.”

“אני פועל של מטאפורות, לא פועל של סמלים. אני מאמין בכוחה של השירה, שמעניקה לי סיבות להסתכל קדימה ולזהות ניצוץ של אור.”

“שלום לארץ שנועדה לשלום ומעולם לא ראתה יום שליו אחד.”

“תִּרְשוֹם! אֲני עֲרָבִי. מִסְפָּר תְּעוּדַת הַזְּהוּת שֶלִי הוּא חֲמִישִים אֵלֶף. יֵש לִי שְמוֹנָה יְלָדִים וְהַתְּשִיעִי יָבוֹא אַחֲרֵי הַקַּיִּץ! הַאִם זֶה מַכְעִיס אוֹתְּךָ?”

“עשר דקות לפני מותי, אני קורא לרופא. עשר דקות מספיקות כדי לחיות במקריות ולאכזב את הלא־נודע.”

“רָאִיתִי לְוָיָה וְהָלַכְתִּי אַחֲרֵי הָאָרוֹן, כְּמוֹ הָאֲחֵרִים בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן לְאוֹת כָּבוֹד. לֹא רָאִיתִי סִבָּה לִשְׁאוֹל: מִי הוּא הָאִישׁ הַזָּר? ... הוּא הָיָה הָאָדָם הַיָּחִיד אֲשֶׁר לֹא בָּכָה הַבֹּקֶר הָזֶּה, וְלֹא רָאָה אֶת הַמָּוֶת הַמְּרַחֵף מֵעָלֵינוּ כְּבַז־הַצַּיָּדִים.”

“בדקו את קולו, ולא מצאו דבר אלא את צערו, ובדקו את צערו, ולא מצאו שום דבר חוץ מהכלא שלו, ובדקו את הכלא שלו, ולא מצאו אלא את עצמם, בכבלים.”

“אמרנו להם: הפסקת אש בבקשה, לבחינת הכוונות, הן ייתכן שיסתנן קורטוב פיוס לנשמה.”

“הנה כאן שילחתי את צלי וחיכיתי. בחרתי את קטן הסלעים ושנתי נדדה.”

“כאילו הם באים מגזרה לגזרה. גבולותיהם רשומים מאחורי הטקסט.”