“נראה לי כי אנו חייבים, שלא בהשפעת הנצרות או הבודהיזם, ללמוד לבסוף לחיות ולאהוב כמבוגרים, ואם יש צורך בכך, לחשוב כל יום על המוות, לא כדי ליפול בידיו של החולי. נהפוך הוא: כדי לחפש את מה שעלינו לעשות כאן ועכשיו, בשמחה משותפת עם אלה שאנו אוהבים, ושאותם אנו עומדים לאבד. ואם כי אני עדיין רחוק מלרוכשה, אני משוכנע כי חוכמה זו קיימת וכי היא מייצגת את הכתרתו של הומניזם משוחרר מאשליותיהן של המטפיזיקה ושל הדת.”