Kathleen Winter

“המטפורות וההתפתחויות החשובות בעלילה וגם התובנות הפסיכולוגיות העמוקות מגיעות אליי כשאני רחוקה משולחן הכתיבה.”

“בשתי דרכים אני נהנית מהסביבה: האחת היא להיות בעיר, והשנייה לשהות במרחבים הגדולים.”

“זה מספק להיות חלק מתהליך מקומי שמגיע לתודעה של קבוצת אנשים רחבה יותר.”

“נקודת הראות היא הכול. יש יותר משני צדדים לכל סיפור.”

“קשה לי, למשל, לבשל לפי מתכון או להודיע מהן תוכניותיי לכל היום... אולי אשנה דעתי בדרך לספרייה הציבורית ואלך לסירת הפדלים בתעלה.”

“הרגשתי שהעולם רוצה לדבר. כל הקיום קיבל חשיבות גדולה עליה רציתי לדעת עוד... לדקות ספורות הרגשתי קשר ותחושת שייכות.”

“הוא הרגיש שהוא נמצא במין עולם חופשי שאליו רצה להשתייך.”

“האם לבנים אין רגעי רוך, רגעים של עדינות מדהימה?”

“אנשים היו נהרות. תמיד מוכנים לעבור ממצב קיומי אחד לאחר.”

“מצאתי חברה אצל המשוררים שהיו נראים לי כיחידים שהבינו.”

“הרדיו הוא קול מנחם שאומר לך שאתה לא לבד בעולם.”

“You might want to sit in public squares and people watch for an hour in one place and a month in another. I can tell by the way you're peeling that grapefruit. You want to get lost. Somewhere where they have ordinary life you can join in. Slip right in there and have a bowl of soup in the clothes you have on now. Go hear a concert you read about stapled to a telephone pole. There are lots of places like that in the world.”

“…People are rivers, always ready to move from one state of being into another. It is not fair, to treat people as if they are finished beings. Everyone is always becoming and unbecoming.”

“They can admit the new world exists, dangerous and irresistible. Cosy is not what awakening youth wants. Safety is not what it wants. The material world is not what it wants either.”