John le Carré

“... in moments of crisis our thoughts do not run consecutively but rather sweep over us in waves or intuition and experience ...”

“By what route the infant Hansen found his way to the Jesuits, the file did not relate. Perhaps the mother converted. Those were dark years still, and if expediency required it, she may have swallowed her Protestant convictions to buy the boy a decent education. Give the Jesuits his soul, she may have reasoned, and they will give him a brain. Or perhaps she sensed in her son from early on the mercurial nature that later ruled his life, and she determined to subordinate him to a stronger religious discipline than was offered by the easy-going Protestants. If so, she was wise.”

“ג'ון לה קארה ינטוש את אתרי המלחמה הקרה ויפנה את כישרון כתיבתו הבלתי מוטל בספק ואת האידאולוגיה שלו, שהלכה והקצינה, הפנתה עורף יותר ויותר למערב התאגידי, הקפיטליסטי – לטובת מטרות חדשות במקומות אחרים: קניה, פנמה, צ'צ'ניה. והיום אני חושד שבין סוכנות הביון המרכזית ה־CIA, נניח, לבין ארגון טרור פלסטיני או צ'צ'ני, נניח, אהדתו נתונה למי שהוא רואה כמדוכאים.”

“בספרים שבאו אחרי המלחמה הקרה, נהפך לה קארה למין מיסיונר שגיבוריו מבקשים להציל את העולם מכל עוולותיו הבורגניות, במרחב שבין אימפריאליזם, קפיטליזם, מיליטריזם וקוקה־קולוניאליזם – מה שגרם לספרים להיראות יותר כמו פמפלטי מחאה עצבניים.”

“בספרי הריגול שלו, בעיקר הראשונים שבמרכזם דמותו של ג'ורג סמיילי, קידש לה קארה את 'היומינט' — את המודיעין האנושי, את איש הביון המאתר, מגייס ומפעיל את סוכנו, ויוצר עמו יחסי תלות אך גם הוגנות.”

“ג'ון לה קארה, סופר ידוע ומרגל לשעבר, תרם אולי יותר מכל סופר אחר לעיצוב תודעתנו בשאלת כללי המשחק בעולם הדיפלומטיה החשאית.”

“האם היה אי־פעם זיכרון טהור? אני בספק. גם כאשר אנו משכנעים את עצמנו שהננו לא־אכפתיים, נצמדים לעובדות העירומות ללא ייפוי או השמטות אינטרסנטיות, הזיכרון הטהור נותר חמקמק כמו סבון רטוב. כך זה לפחות אצלי אחרי חיים שלמים של ערבוב ההתנסות והדמיון.”

“יותר מכול אני אוהב את הפרטיות של הכתיבה, ולכן אינני משתתף בפסטיבלים של ספרות, ומנסה כמיטב יכולתי להתרחק מראיונות, גם אם הרקורד שלי מראה אחרת.”

“תמיד כתבתי בכתב יד. אולי זו יוהרה, אך אני מעדיף להישאר עם המסורת בת מאות השנים של כתיבה לא ממוכנת. המעצב הגרפי החבוי שבי נהנה לצייר את המילים.”

“צעדתי את צעדי הינקות הראשונים שלי בנתיב המודיעין הבריטי, בהעברה של דברים לא ידועים לאנשים לא ידועים.”

“עכשיו היו הכול צועקים, ערבוביה של אנגלית, צרפתית וגרמנית; הוא שמע את קולו של סמיילי קרוב אליו: 'הנערה, איפה הנערה'?”

“הוא היה שליו, פשתה בו מעין תחושת רווחה לקראת האפשרות של פעולה, אבל הזיכרונות הסתערו עליו.”

“אדם אינו יכול להיות כל הזמן שם בכפור; אדם צריך לחזור מן הכפור.”

“ארגוני ביון הם הביטוי האמיתי לתת המודע של אומה.”

“מלחמה, כידוע, משנה הכול, ואת אבי היא שינתה כהרף עין. עוד לא הכריזו על פתיחתה, וכבר הוא הלם על דלתות משרד המלחמה הבריטי ונידב את שירותיו לכל דורש. משימתו, לדברי אמי, הייתה להציל את צרפת במו ידיו.”

“לא צפו בנו לא בחשאי ולא בבוטות. הוא הזמין אותי להתמודדות ספורטיבית. אני נעניתי. שיחקנו. לא הייתה שום תחבולה מתוחכמת, שום מזימה, שום קנוניה.”

“בעודו פוסע, הוא הפגין את רגשותיו באופן מוחצן ונחוש, ללא המעצורים הנהוגים בחייו הרשמיים.”

“She's become a Russian again, he thought. When something works, she's grateful. When it doesn't work, it's life.”

“Tyranny is like the electric wiring in an old house. A tyrant dies, the new tyrant takes possession, and all he has to do is drop the switch.”

“His intuition was luminous from the instant you met him. So was his intelligence. A lot of actors act intelligent, but Philip was the real thing: a shining, artistic polymath with an intelligence that came at you like a pair of headlights and enveloped you from the moment he grabbed your hand, put a huge arm round your neck and shoved a cheek against yours; or if the mood took him, hugged you to him like a big, pudgy schoolboy, then stood and beamed at you while he took stock of the effect. (About Philip Seymour Hoffman)”