Jean-Jacques Rousseau

“We are born, so to speak, twice over; born into existence, and born into life; born a human being, and born a man.”

“A feeble body makes a feeble mind. I do not know what doctors cure us of, but I know this: they infect us with very deadly diseases, cowardice, timidity, credulity, the fear of death. What matter if they make the dead walk, we have no need of corpses; they fail to give us men, and it is men we need.”

“Government in its infancy had no regular and permanent form. For want of a sufficient fund of philosophy and experience, men could see no further than the present inconveniences, and never thought of providing remedies for future ones, but in proportion as they arose.”

“Happy am I, for every time I meditate on governments, I always find new reasons in my inquiries for loving my own country.”

“Childhood is the sleep of reason.”

“Are your principles not engraved in all hearts, and in order to learn your laws is it not enough to go back into oneself and listen to the voice of one's conscience in the silence of the passions? There you have true philosophy. Let us learn to be satisfied with that, and without envying the glory of those famous men who are immortalized in the republic of letters, let us try to set between them and us that glorious distinction which people made long ago between two great peoples: one knew how to speak well; the other how to act well.”

“Our will is always for our own good, but we do not always see what that is.”

“Nature never deceives us; it is we who deceive ourselves.”

“I long remained a child, and I am still one in many respects.”

“God made me and broke the mold.”

“לאחר שהשלמתי באופן זה את הרפורמה שלי, מחשבתי היחידה הייתה לבסס אותה ולדאוג שתימשך, ולשם כך השתדלתי לשרש מלבי כל שריד של תלות בשיפוטם של בני-אדם.”

“הכסף שבידנו הוא אמצעי לחירותנו; הכסף שאנו רודפים אחריו הוא גורם עבדותנו.”

“הוגה אני תוכנית שאיש לא הגה מעולם, ומשתוגשם — איש לא יוכל לחקותה.”

“מאחר שבודד אני מעתה ועד סוף ימי, ומאחר שאיני מוצא אלא בי עצמי ניחומים, תקווה ושלוות הנפש, איני צריך ואיני רוצה עוד לעסוק במאומה חוץ מעצמי.”

“די יהיה בהרגל לבדו לעשות את מצבי נסבל יותר ויותר, שהרי דבר אינו יכול להחמירו עוד; ומאחר שהרגישות מתקהה עם הזמן, אין עוד בידי רודפי כל דרך לעוררה.”

“הפגעים הממשיים השפעתם עלי קטנה; אני מתמודד בקלות עם אלה שבאים עלי, אך לא עם אלה שאני חושש מפניהם. דמיוני המבוהל מצרף בהם צירופים, מהפך בהם, מרחיבם ומעצימם. הציפייה להם מענה אותי אלף מונים יותר מקיומם הממשי.”

“עשיתי את הצעד היחיד שנותר לי לעשותו, והוא להיכנע לגורלי ולא להתקומם עוד נגד ההכרח. בהשלמה זו, בשלווה שהעניקה לי, מצאתי את הגמול על כל תלאותי.”

“לרגשות החזקים יש המחוות שלהם, אך יש להם גם טעמי הדיבור שלהם, וטעמים אלה המעוררים זעזוע, טעמים אלה שנבצר מאתנו לאטום את אוזננו להם - חודרים דרך אוזננו עד לעמקי הלב, נושאים אליו למרות רצוננו את תנועות הרגש שהיו מקורם, וגורמים לנו לחוש את מה שאנו שומעים.”

“מרגע שאדם מזוהה על ידי זולתו כיצור מרגיש, חושב ודומה לו, הרצון או הצורך לתקשר לו את הרגשותיו ואת מחשבותיו מביאו לחפש אמצעים לעשות זאת. האמצעים האלה אינם יכולים להיות שאובים אלא מן החושים, הכלים היחידים שבעזרתם אדם יכול לפעול על הזולת.”

“התנועות הראשונות של הטבע הן לעולם ישרות. אין כלל חטא קדמון בלב האדם. אין בו ולו מידה רעה אחת שאין יכולים לומר מה מקורה וכיצד חדרה אליו. התשוקה האחת והיחידה שהיא טבעית לאדם היא האהבה העצמית... אהבה עצמית זו, כשלעצמה או ביחס אלינו, היא טובה ומיטיבה.”