Jack London

“הפעמון שנשמע כמדומה ישר לפנים, צלצל עתה מהצד. הצופר שלנו שרק בצרידות, ומפעם לפעם בקעו אלינו מתוך הערפל צלילי צופרים אחרים.”

“טוב מאוד שבני האדם יתמחו, הרהרתי. הידע הייחודי שבו ניחנו ההגאי והקברניט די היה בו לאלפי בני אדם שלא ידעו על הים ועל ניווט יותר ממני.”

“מרעישים ומקשקשים בדיבור שופע ביטחון עצמי בשעה שלבבותיהם כבדים מספק ומחרדה.”

“בהלה בהמון, שהיא בבחינת צרה ברבים, אינה נוראה כבהלת האדם הבודד.”

“חש רִגשַת אושר, התעלות. הוא עשה משהו, השיג משהו, כופף את איתני הטבע. פעם אחת צחק בקול מעוצם החיים לבדם, והניף אגרוף קפוץ כנגד הכפור. הוא היה אדוניו. מה שעשה, עשה חרף הכפור. לא היה בכוחו של הכפור לעצור אותו.”

“מניסיונו של הכלב שום אדם אינו יושב כך בשלג, בלי להדליק מדורה. ככל שהדמדומים נמשכו, השתלטה עליו הכמיהה לאש. הוא השמיע המייה, הניע את כפות רגליו הקדמיות, ייבב בשקט, ואז שיטח את אוזניו בציפייה שהאיש יגער בו, אבל הוא המשיך לשתוק.”

“אז שקע האיש במה שנראה לו כשינה המרגיעה ביותר שידע מעודו. הכלב ישב מולו וחיכה. היום הקצר הגיע לקצו בדמדומים ארוכים ואיטיים.”

“בארץ אחת בצפון ,שכל חורף יורד בה שלג, פגשתי אדם רזה וארוך שיער. מבטו היה קודר בשעת זריחה, מהורהר בשעת שקיעה. עצוב בערב ומסתורי ביום.”

“בכל קצווי תבל הייתי. דברים מופלאים ראיתי. את האדם הזה לא אשכח אף פעם.”

“החיים אינם עניין של החזקת קלפים טובים בלבד. לפעמים יש לשחק עם קלפים רעים גם כן.”

“מתפקידו של האדם לחיות, ולא להתקיים בלבד. לא אבזבז את ימיי בניסיון להאריך את חיי.”

“לזרוק עצם לכלב איננו בגדר צדקה. צדקה היא להתחלק בעצם עם הכלב כאשר אתה רעב ככלב.”

“אינני חי בשל מה שהעולם חושב על אודותיי, אלא בשל מה שאני חושב על עצמי.”

“אין זה נורא אם פילוסופיית החיים שלך אינה נכונה, כל עוד יש לך אחת.”

“אינך יכול לחכות להשראה; עליך לרדוף אחריה עם אַלַה בידך.”

“סימני העפרון מאריכים בזמן יותר מאשר זיכרון.”

“היכולת לשכוח פירושה שפיות.”

“Life that did not yearn toward life was in fair way toward ceasing.”

“It seemed so tawdry what he had offered her - mere money - compared with what she offered him. He offered her an extraneous thing with which he could part without a pang, while she offered him herself, along with disgrace and shame, and sin, and all her hopes of heaven.”

“Too many thousands of opened books yawned between them and him. He had exiled himself.”