Isaac Asimov

“איך יכול אדם להסביר לעיוור את משמעות הצבעים – כאשר הוא עצמו עיוור ממש כבן שיחו?”

“ידידו של הכובש אינו אלא קורבנו הבא.”

“הכרת־תודה יש לה ערך רק כאשר אינה מתאדה במשפטים ריקים.”

“לתודתו של החלש אין ערך רב.”

“יש הבדל בין אומץ ועיוורון. יש מקום להימור מכריע כשאתה מכיר את האויב ויכול לחשב את הסיכון, לפחות בקירוב: אבל לפעול נגד אויב בלתי־ידוע – זה אומץ־לב לכשעצמו. שאל את עצמך מדוע מצליח אדם לדלג בריצה מעל מכשולים לאור יום, אבל נתקל ברהיטים בחשיכת חדרו־שלו.”

“בוגד חדל־אישים אינו מהווה סכנה. האדם המוכשר הוא הזקוק לפיקוח.”

“הזמנים הם שעושים את האדם.”

“נפצר אטומי הוא נשק מצוין, אולם אפשר להשתמש בו לשני הכיוונים.”

“כל דוֹגמה המושתת על אמונה ורגשות היא נשק מסוכן להפעלה, בייחוד כאשר אי אפשר לערוב שהנשק לא יופנה לעולם נגד המשתמש בו.”

“הכוכבים אינם משתנים אפילו אחרי מאות שנים, אבל הגבולות הפוליטיים הם נזילים מאד.”

“כדי להצליח, לא די בתכנון. צריך לדעת גם לאלתר.”

“יש משהו בדתיים האלה. הם מוכנים לחתוך את גרונך בעליצות בכל רגע שיתחשק להם, אבל חוששים קצת לסכן את החומר שממנו עשויה נשמתך הבעייתית וחסרת־הערך.”

“לעולם אל תניח לתחושת המוסר למנוע ממך לעשות את המעשה הנכון!”

“משתלם לומר דברים ברורים, בייחוד אם יצא לך מוניטין של בעל־מזימות.”

“אינסולין מחזיר חולה־סכרת למצב נורמלי ללא צורך בניתוח, אבל דלקת במעי העיוור תובעת שימוש בסכין.”

“החנופה יפה לטיפול בצעירים – בייחוד כשאינה מחייבת אותך לשום דבר.”

“ברגע שתגיע לעמדה שממנה תוכל לחלק פקודות, חלק אותן כאילו נולדת לעשות כך, והם יצייתו לך מתוך הרגל. זה סוד ההפיכה.”

“סך־כל הידע האנושי הוא מעבר לקיבולתו של אדם אחד, של אלף בני־אדם. עם הרס המארג החברתי, יתפרק המדע למיליון רסיסים. אנשים־יחידים יידעו שמץ מזה, שמץ מזה. כשלעצמם, יהיו חסרי־ישע וחסרי־תועלת. אגדות של ידע תעבורנה מפה לפה, עד שתאבדנה במרוצת הדורות. אבל, אם נכין היום תמצית של כל הידע, הוא לא יאבד לעולם. הדורות הבאים יבנו עליו, ולא יאלצו לשוב ולגלותו.”

“אמת מדעית חורגת מעבר לתחום הנאמנות והבגידה.”

“אם נולדת בקיטון וגדלת במסדרון, ואתה עובד בתא קטן ומבלה את חופשותיך בחדרי־שמש צפופים, אז לצאת אל החוץ, עם שמים בלבד מעליך – דבר כזה עלול לגרום לך התמוטטות־עצבים.”