אהרן מגד

“עבר בי גל של חום, ומין הרהור ניצנץ בי, שהתפילות האלה, ולימוד התורה, והגמרא, גם אם לא שבו את לבי – עטפו אותי אז במעין חיבוק הנוסך בטחון, ואולי טוב היה לי אז יותר מהיום.”

“יצאתי למסע ארוך ורב־חתחתים. אילו ידעתי מה צפוי לי בהמשכו, אולי לא הייתי עושה בו גם את הצעד הראשון, אך נמשכתי אליו כמי שנמשך בחבלי קסם אל הסכנה.”

“זה סיפור על עוול קשה שנעשה לאדם. העוול לא תוקן, גם לא יוכל להיתקן, כי האיש איננו בחיים עוד.”

“ישב שעות בכל ערב, עד אחר חצות, שקוע בסבך הנוסחאות המורכבות של מכניקת הקוונטים, או שוקד לפענח ממצאי הלוויינים הסובבים בחלל – משהו נאצל, טהור, צרוף מסיגי המציאות העכורה, יקומי, נעלה מכל מולדת ארצית, שבו, רק בו, תיתכן גאולה מן הכאב, מן הזיכרון.”

“אך כבר במטוס הג’מבו מניו־יורק, בשעות האל־זמן המתמשכות, לא־יום ולא־לילה, באור החללי העמום, בתכונה הנרגשת, הכַוורתית, השכוכה – אפף אותו ההבל החם, הלח, המחליא. בכלוב הגדול הזה, המרחף בגובה של 30,000 רגל, לא היה גם רגע אחד של מרגוע: פעלתנות בלתי־פוסקת של קמים, מתהלכים, עומדים בתור לפני תאי השימוש, נדחקים אל מבוע מי הקרח, עוברים לגלות מכּרים, להשמיע עצה, להטות אוזן לשמועה, לשאת־ולתת עם הדיילים.”

“אני מוריש אותו להם ללא בקשת שכר, גמול, תודה. ייטלו את הצוף הזה שאגרתי ויהפכוהו לדבש, וחלקי יהיה עם טועמיו.”

“עטו עליו כתרנגולת על גרגר של דוחן, הביעו התפעלותם ממנו בלשון 'הנה, דרך כוכב!' – ושאני עצמי... אני עצמי סבור שלא הבינוהו כראוי, על כן שיבחוהו כל כך.”

“סופר, בכל צעד שלו מסוגל להיות פושע. בכל מילה אורב לו השקר.”

“רציתי את הספר והספר לא רצה אותי.”

“אין דבר הגורם לי לחולשת־הדעת כחשד שמטילים בי, אך כשהשקר המוטח בפני נאמר בתוקף רב, מתערער בטחוני באמיתי.”

“חשתי איך לשד האדמה עולה על גופי ואיך נשימתי נמזגת עם רוח הסתיו הרעננה.”

“הרשעות טיבה כשמרים שבעיסה, היא תופחת ומתפיחה אם מסייעת לה דרגת־חום נאותה.”

“אין לנו אויב גדול מן הבושה, חברים.”

“הודיע לאמו שאיננו רוצה עוד לחיות על חשבונה וכי החליט להרוִויח כסף: הוא יופיע בערבים בהצגות פנטומימה.”

“שלושה משרתים בביתם – וילה מרוחקת ממרכז העיר, מוקפת גן גדול – והיא, הרגילה מילדותהּ לעשות בעצמהּ את עבודות־הבית.”

“אני שוכב ער, שרוי כמו באד חם, כמו באמבטיה, ומנסה לברר לי אותם, לזכור, לשחזר.”

“יש דברים מופלאים באותיות העבריות. שים לב שכל המילים שנפתחות באותיות ע"ק, מכוונות לדברים שליליים: עקש, עקוף, עקור, עקוד. האות ח' טוענת מילים בחן ובחסד: חנון, חמול, רחם. זה אחד הקסמים של השפה.”

“שום משכיל בעולם לא יכול היה להתעלם מתרומתם העצומה של היהודים, ללא כל פרופורציה למספרם, לתרבות העולם במדעים, באמנויות ובכל חיי הרוח והמעשה.”

“במשך שנים לא רציתי לכתוב בסעיף מקצוע שבטפסים רשמיים – סופר. כתבתי חקלאי. כי סופר לא היה מקצוע.”

“אם אני לא כותב, אני לא יודע מה לעשות.”