אהרן ברק

“צריך לזכור: ברק בעצמו לא היה ממש 'ניטרלי' או 'אובייקטיבי' בכהונתו בבית המשפט.”

“בשיטה שלנו אמנם מדובר בהליך פוליטי, אבל הוא שקוף לחלוטין, מכיוון שהוא כולל מעורבות הן של הנשיא, והן של הסנאט, והכל תוך אחריות ושקיפות מלאה כלפי הציבור. מינוי שופטים שייעשה על-ידי וועדה מצומצמת או לשכת עורכי הדין יהיה פוליטי באותה מידה, אבל הוא יהיה חשאי וללא שום אחריות ציבורית. כשהפרופסור ברק אומר שבשיטה שלנו לא מתמנים שופטים משכמם ומעלה הוא פשוט טועה.”

“שעליו בנויה החקיקה בישראל… עומדת החקיקה החוקתית, הבאה לידי ביטוי בחוקי היסוד, שיתאחדו בבוא היום לחוקה שלמה, אך בניגוד לדעתו של ברק, החוקה הזאת עדיין אינה מונחת לפנינו. הכנסת היא המחוקק והריבון העליון. היא גם מוסמכת לחוקק חוקים הפוגעים בזכויות יסוד, אך חוק רגיל יכול לשנות זכות יסוד או לפגוע בה רק על פי הכללים הקבועים בחוק היסוד עצמו”

“ברק התנגד בתוקף להקמת מוסד כזה ושופטים בעליון פנו לחברי־כנסת ולתקשורת בניסיון למנוע את קידום החוק.”

“... כך נוצר מצב שבית המשפט העליון יכול לדון ולהכריע בכל נושא אפשרי. בנוסף לכך חוסר הסבירות של המעשה המנהל יהיה עילה להתערבות משפטית. זו הייתה מהפכה טוטאלית בחשיבה השיפוטית שאפיינה את בית המשפט העליון של הדורות הקודמים והיא שהוציאה לו שם של בית המשפט האקטיביסטי ביותר בעולם ועוררה גם הערצה וגם ביקורת. למעשה, בהרבה מובנים הפך בית המשפט העליון בהנהגת ברק לממשלה אלטרנטיבית.”

“גם בישראל נפסלו חוקים והחלטות שלטוניות. אף אחד מהם לא סבל מתסמונת 'עריצות הרוב'. אפשר היה להתווכח עליהם, אבל לא התנוסס מעליהם דגל שחור. להפך. בית המשפט השליט את רצון המיעוט, תוך שימוש באמת המידה של 'הציבור הנאור'. הנשיא לשעבר, אהרן ברק, השתמש בכלי הזה באופן כל כך מפחיד, עד שמשפטן אמריקאי דגול, ריצ'רד פוזנר, הדביק לו את הכינוי 'פיראט משפטי'. בצדק.”

“אהרן ברק הוא פיראט שיפוטי, אשר בתבונה מנצל את הואקום הפוליטי והחוקתי כדי לחזק את כוחו.”

“מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית ודמוקרטית, אהרן ברק ניסה בגניבה ובמרמה להפוך אותה לדמוקרטיה ליברלית.”

“לאהרן ברק יש תכונות אישיות נפלאות. הוא באמת איש חמודות. אדם חביב מאוד המוכן לעזור לבני אדם ורגיש מאוד ביחסים אישיים. ואולם יש אצל אהרן ברק איזו תכונה שאיננה נראית לי. יש בו איזו עקשנות. וכאשר הוא רואה לנגד עיניו מטרה שבעיניו היא נכונה וראויה, הוא חייב להשיג אותה יהא אשר יהיה.”

“מהמשפטנים המשפיעים ביותר בעולם.”

“אני מציע שלא נשתמש בשמו של ידלין בדיון, אלא נקרא לו בשם בוזגלו, כדי שלא נרגיש אי נוחיות כאשר אנו עוסקים בחשדות בפלילים.”

“הרי כבר עכשיו בא שר המשפטים ואומר לבית המשפט כך: קח את האקדח, שים אותו ליד הרקה שלך. אם אתה מחליט כמוני, כמו שאני רוצה, האקדח לא יירה. אבל אם תחליט לא כמו שאני רוצה, האקדח יורה והסמכות שלך נופלת.”

“אם היית עושה לי את האיום הזה, הייתי מתפטר והייתי אומר לכל שופטי בית המשפט העליון להתפטר. אם יהיו איומים, כולנו יוצאים לגמלאות, ואציע את זה לכל חברי.”

“יש לה אג'נדה ולכן אני מתנגד למינוי. ואג'נדה זו אינה מתאימה וראויה לבית המשפט העליון... לולא רות הייתה מעלה את דעותיה באשר לתפקיד בית המשפט העליון, לא הייתי שואל את דעותיה והייתי מסכים למינוי שלה. מעולם לא שאלנו שופטים את עמדותיהם בנוגע לתפקיד שופט בית המשפט העליון. ולדעתי, זוהי הדרך הנכונה, תפיסת התפקיד צריכה להתפתח במהלך התפקיד. בעניין של רותי זה נשבר. היא מועמדת לא בגלל שהיא מוכשרת אלא בגלל שהיא באה עם אג'נדה.”

“אם תשאלו ישראלי אם הוא מצדד בשוויון לערבים, הוא ייאמר שכן, כמובן. ואם תשאלו אותו האם אתה בעד גירוש הערבים, הוא יגיד שכן, כמובן – והוא לא ירגיש שיש סתירה בין אמירות אלה.”

“אני רואה במדינה, מדינה שהיא בעלת ערכים יהודים ודמוקרטים. מצד שני, אני מאמין שזוהי מדינת כל אזרחיה. אני סבור שהערבים כאן, ככל אזרחים אחרים, זכאים לשוויון. באחד מפסקי הדין תיארתי זאת באומרי שליהודים יש מפתח מיוחד כדי להיכנס למדינה הזאת. זהו חוק השבות. אבל ברגע שאנו בבית, כאן במדינה, כולנו שווים.”

“השורשים הדמוקרטיים שלנו לא עמוקים. העליות השונות, גם ממדינות ברה"מ לשעבר וגם ממדינות האסלאם, לא באו מתרבות שלטון דמוקרטית, לכן, מבחינת רוב האוכלוסייה הישראלית, המושג 'דמוקרטיה' פירושו שלטון הרוב, וזו תפיסה דלה מאוד של דמוקרטיה.”

“אם עד כה ניתן לשופטים 'נשק קונבנציונלי' לטיפול בחקיקה בדרך הפרשנות וליצירת משפט מקובל ישראלי, הרי עתה ניתן לשופטים 'נשק לא קונבנציונלי', המאפשר ביטולו של דבר חקיקה שאינו מקיים את דרישות חוקי היסוד.”

“אמת המבחן המדריכה אותנו היא תחושת הצדק וההגינות של הציבור הנאור בישראל”

“צריך להבין שבית המשפט העליון הוא משפחה אחת, גם אם יש דעות שונות. טובתה של המדינה היא שיהיה בית משפט קוהרנטי, שהיחסים בו יהיו כמו במשפחה, עם כל חילוקי הדעות. אי־אפשר להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה.”