נרי ליבנה

“האמת היא שאני רוצה להצהיר בזאת על התפטרותי והחזרת כרטיס החבר שלי בשמאל העולמי. זאת אומרת, אני עדיין מעדיפה שלום על מלחמה, עדיין דוגלת בהומניזם, ליברליות, דמוקרטיה ושמירה על זכויות אזרח, אני גם מתנגדת לכיבוש, אבל זה לא ממש מטריד אותי כרגע. כי מה שמטריד אותי אלה התמונות, התמונות של ילדים חטופים, של תינוקות, של ילדים ונשים וקשישים וכמובן גם חיילים. אינני מצליחה למחוק ממוחי תמונות של נרצחים. למרות שהחלטתי שלא לראות ראיתי כמה.”

“פסיכולוגים אומרים שלהרגיש אשמה זה תחליף ללקיחת אחריות. אבל אני מרגישה אשמה גם על אירועים שכלל לא נכחתי או השתתפתי בהם. אצלי כנראה מדובר לא רק ברגשות אשם אלא גם בסוג של מגלומניה, הצורך להשיג שליטה על הכול וכתוצאה מכך גם להרגיש אשמה בכול.”

“לעתים רבות אני מצטערת על כך שאינני יודעת לצעוק. אנשים מבינים צעקות הרבה יותר טוב מאשר הערות ציניות או סרקסטיות, שהן התגובה שסיגלתי לי למצבי לחץ, ועוד פחות טוב מזה הם מגיבים לשפה גבוהה, כזו שאני משתמשת בה כשאני מרגישה במצוקה.”

“אם יש משהו שרצוי ללמוד ככל שאנחנו מתבגרים הוא שלא כל מה שמעניין אותנו מעניין אחרים. למעשה, הרוב לא מעניין אותם. כי באמת מה שמעניין אותם הוא בעיקר הוא עצמם.”