אבי שגיא

“מחיר ההתגדרות באוניברסלי לבדו ושלילת הערכים הפרטיקולריים כבד מנשוא: מי שוויתר על שפת תרבותו, על הזיכרון ההיסטורי ועל המורשת התרבותית שלו ולעתים מבקש לחולל שינוי באמצעות לחץ חיצוני מציב את עצמו מראש בעמדה שאינה מאפשרת תיקון ושינוי חברתי פנימי. מי שמוותר על הסולידריות הממשית עם ה'אנחנו' הישראלי, יכולתו לפעול בקרבו מופחתת.”

“המולדת הריאלית מאפשרת לאדם לנכוח בכל מרחבי החיים הממשיים שלו. נופיה מוכרים לו, הוא יודע את לשונה, זיכרונותיו נטועים בה, טעמי המאכלים, סגנון הלבוש, ההומור והעצב. היא מקנה לאדם ודאות וביטחון בעצם קיומו. אדם החי במולדת זהותו מתממשת במכלול חייו הפרטיים והציבוריים, בביתו וברחובה של עיר, ולא רק בספר או בזיקה בין־אישית אינטימית.”

“גם יהודים חילונים מנהלים בחייהם פרקטיקות מסורתיות. לוח החגים, לוח החיים. השבת שלהם שונה מזו האורתודוכסית, אבל היא עדיין שבת: יום של משפחה, של מנוחה, של שבירת השגרה, יום שהם מחכים לו ומבדלים אותו.”

“האורתודוכסיה המודרנית בארצות הברית חייבת להישאר פתוחה, כי חלק מחברי הקהילות שלה הם יהודים שאינם שומרי מצוות.”

“הפועלים בשם המוסר והצדק מממשים את מסורת ישראל, שעניינה 'תיקון עולם'. מלאכתם היא הנר הדולק של מסורת ישראל המאיר בחשכת הרוע.”

“הזהות האנושית לא נבנית על יסוד אחד בלבד: אינך יכול לומר כי האדם הוא רק 'דתי', 'חילוני', 'יהודי', 'נוצרי' או כל שם אחר. האדם הוא קשת של שמות, רצף של זהויות, שחייו מעוצבים על־ידי הדיאלוג ביניהן.”

“הספרות מאפשרת לדינמיות ולמורכבות של הקיום האנושי, להמיית הלב הרוגשת להגיח. בכוחה לשרטט את הזמן הריאלי וללכוד את ה'הרף־עין' של הקיום האנושי, ובכך מאפשרת להתנסות בקיום בצורה עמוקה.”

“מכלול פעילותו התרבותית־מעשית של האדם הוא מעשה פירוש והבנה עצמיים. שכן האדם הוא בראש ובראשונה מפרש, שפרשנותו נעשית בתוך מרחב החיים.”

“ליבוביץ רואה בדת היהודית בראש ובראשונה דת של אורח חיים ולא דוקטרינה מטאפיסית.”

“הדתות השונות אפשרו חיים של סדר בתוך הכאוס, חיים עם היגיון מסוים ויד מכוונת.”

“האתגר הוא להפוך חיים שיש בהם כאב וייאוש, לחיים בעלי משמעות.”

“טקסט קיים תמיד רק במסגרת רפובליקת הקוראים שלו.”

“הסובלנות עשויה לאפשר תרבות של קשב ופתיחות.”

“אני מעדיף להיות איש של דיאלוג.”