אמיר אשל

“הסתכל על הדברים לא רק כמפקד חיל האוויר. זו שאלה של הפרספקטיבה שבה הוא תפס את עצמו, כמפקד בצה"ל שלוקח אחריות מעבר לכובעו כמפקד החיל. זה הצריך לעתים הרבה אומץ לב אזרחי והיה קשור גם לאופן שבו הוא תפס את מקומו של צה"ל במדינה ובחברה. ברמה המבצעית הוא הידק מאוד את שיתוף הפעולה עם אמ"ן ועם כוחות היבשה.”

“נסעתי לפולין בשביל להביא את התמונה הזאת. אמרתי לטייסים: 800 שנה עשינו במדינה הזו (פולין) מה שאמרו לנו. פעם אחת נעשה מה שצריך.”

“רגעי העצב והתפארת, כאב וגאווה, היו תולדה של מאמץ רחב היקף בחיל האוויר ומחוץ לו. קבוצת אנשים החל מהטייסים בקוקפיט, המכונאים על הקרקע, אנשי התיעוד, המנהלה והאבטחה, כולם התגייסו בחרדת קודש למימוש משימה מיוחדת ונעלה. הייתה זו זכות גדולה לכולנו להיות שליחים של עם ולשאת בכנפנו את עוצמתו.”

“אנו טייסי חיל האוויר הישראלי, בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם, ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו – ישראל.”

“כאן ניצב גם אבי, לוחם בן 16 בחטיבת גבעתי תש"ח, עם משחררי בסיס "קסטינה" ודרום הארץ, באמצעים דלים וברוח איתנה. היום עומדת כאן עוצמה אווירית אדירה לתכלית זהה - הבטחת קיומם של העם והמדינה.”