טוביה ריבנר

“בין הציפורים, הצמחים, השמים הריקים, חשרות העבים – וגם השמחה – שמצאו את דרכם אל שיריו, מצא ריבנר 'שיווי משקל' שירי, שנהפך בהדרגה לעולם שירי מרתק.”

“משורר אמת, מעמיק ולא סולח... רומנטיקן ללא תקנה.”

“צריך מכשול באמנות שאתה צריך להתגבר עליו... המתח הפנימי הזה שיש משהו שמפריע לך ואתה צריך, למרות הכול ואף על פי כן.”

“אני אומר תודה על זה שעם כל מה שעברתי ומה שעברתי, מפליא אותי שהגעתי לגיל הזה. אז אני אומר תודה שאני יכול עוד לראות את זה ואני יכול ליהנות עוד מדברים ואפילו עוד לכתוב.”

“כנגד לאה גולדברג, שנשתלה פעמיים, אני לא חושב שאפשר להישתל פעמיים. אני חושב שמי שנעקר פעם אחת, נשאר באוויר כל ימיו. אז מבחינה זו, אני באוויר, ויחד עם זאת, כמו שאת רואה, גם על הקרקע.”

“יש שני כיוונים לזמן: אחד שהולך מההתחלה ועד הסוף, ואחד שחוזר על עצמו. הטבע הוא שני הדברים.”

“שירה ממילא שייכת למעטים ולא לרבים, היא שייכת לפינה שקטה. מי שיש לו אוזניים ושומע, ישמע.”

“ברוכים האובדים הבאים לפקוד את שעות בדידותי. אנא שבו. נשוחח מעט.”

“נעקרתי מסבך נעורי, מקורות בית הורי, מריחו, מקולותיו/ מחיוך אחותי.”

“מֻפְלָא שֶׁאַתָּה מֵקִיץ בַּבֹּקֶר חַי וּמֻפְלָא שֶׁגּוּפְךָ/ הִגִּיעַ לְגִיל מֻּפְלָּג כָּזֶה.”

“אֲפִלּוּ תִּמְצָא אֶלֶף סִבּוֹת לְהִתְנַגֵּד – הָעוֹלָם מֻפְלָא.”

“בְרָכָה וּקְלָלָה חוֹבְקוֹת זוֹ אֶת זוֹ.”

“רקדניות נוגנות בבית המסתורין / מעשה חושב מחייה נפשות / כמעט תשמע את זמרתן, ותפיפות קלות בטנבורין.”

“עכשיו חדל רעש העולם / לא עוד רדוף לבי נפשי לא מאווה דבר / אני מביט בה ומביט בה.”

“האיש עם ביתו הנטוש, הפליט הזה, / לאן ילך / כשהבית רק בית מצויר?”

“בן אדם מסוגל לשאת כמעט הכול.”

“אֶרֶץ בָּהּ הָאֶמֶת מַפְנָה עֹרֶף לְעַצְמָהּ / וּמַה שֶׁהָיָה לֹא הָיָה? / עוֹד נוֹפַיִךְ נִפְלָאִים לָעַיִן. / עוֹד פּוֹרְחִים יִסּוּרַיִךְ כִּכְלִיל הַחֹרֶשׁ. / אֶרֶץ הַפְּרֵדוֹת / עוֹד לִבֵּךְ פּוֹעֵם.”

“הָיִיתָ / וְאֵיךְ הָיִיתָ / אֵיזֶה רִיק נִפְעָר / אַחֲרֵי הַשֶּׁפַע שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ / אֵיפֹה נִקְיוֹן הַדַּעַת / אֵיפׂה טוּב־הַלֵב / הַחֶמְלָה.”

“הַלַּיְלָה יוֹרֵד. אַתָּה פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ בְּלִי תֹאַר וָשֵׁם / וְהַיֹּפִי נִבָּט מִשָּמַיִם כֻּלּוֹ מָלֵא עֵינַיִם / חַי וְקַיָּם וְנוֹשֵׁם.”

“לִשְׁכֹּחַ לְרֶגַע מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ מֵהַיֹּפִי הַזֶּה / מֵהַיֹפִי הַלֹּא־יֵאָמֵן הַזֶּה / שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנָה בְּרוּכָה עַל פָּנָיו / וְנִצַּן הַיָּרֵחַ עוֹלֶה מִגּוּפוֹ.”