משה קפלינסקי

“המבצע הראשון לפגיעה בכוח אבטחה כזה הוטל על סיירת גולני בפיקודו של רס"ן ארז נ' תחת פיקודו של קפלן. החדירה לשטח הבנוי, ועוד באחד הכפרים שהיו ידועים כמעוז שהיו ידועים כמעוז של החזבאללה, הייתה קפיצת מדרגה ולוותה בלא מעט חששות. המבצע הוכתר בהצלחה ובכך נשבר מחסום פסיכולוגי של פעולה בתוך הכפרים.”

“נראה כמו גולנצ'יק, חושב כמו צנחן.”

“אם תשאלי אותי מה אני רוצה לעשות בתפקיד הבא שלי, וזה יהיה משוחרר מפיזיקה או מאיך שאני נראה, אז אני אגיד לך מפקד סיירת גולני. אבל בשביל זה מח"ט גולני צריך להסכים...”

“רוב חיי הבוגרים קשורים באדמה הזו, השירות הצבאי שלי כולו קשור בה. החברים שלי, הכי טובים, נשארו עליה.”

“עזוב את זה. תאמין לי שקראתי.”

“נפגע חייל לידך, הרצון הטבעי זה לטפל בו. אבל אתה מבין שקודם כול עליך לגמור את ההסתערות, לך תנטרל את מקור הירי, אחר כך תחזור לטפל בו. וזה מנוגד לטבע של הבן אדם.”

“כל שיירה, כל ירי, כל מארב. אבל אתה יודע מה? הרגעים האמיתיים של הפחד זה כשיורים על החיילים שלך.”

“כשאתה אומר לבנון אתה מחזיר אותי לאלה שאיבדנו שם. כל נקודה בלבנון מתקשרת לאנשים.”

“גם ארז וגם אמיר זה לבנון. אז כל מה שקשור ללבנון מעלה לי אותם. בסיטואציות הצבאיות, בבדידות שעוטפת אותך כשאתה בוחר בתפקיד הזה.”

“שם למדתי שעל משימה לא מוותרים. לא בטוח שבאתי עם הדבר הזה.”

“גדרה זה הבית. גדרה זה דבר גדול, לא משהו של פעם. לא גדלתי במקומות אחרים. אבא שלי, שהוא חקלאי ותיק – שים לב שזו פעם שלישית שאני מדבר עליו – אומר שתולעת חיה בצנון כי היא לא יודעת שיש גם עגבנייה. גם אני, לא יודע מה יש במקום אחר.”

“הדברים מבטאים כשל שלנו, המפקדים, שלא דיברנו איתם ולא הבנו מה מציק להם באמת.”

“הצבא והמדינה נמצאים במקום אחר אחרי מלחמת לבנון השנייה. בגלל מה שאנחנו למדנו, הזכירו לנו, התהליכים שבוצעו בצבא אחרי זה. אם נידרש למלחמת לבנון שלישית התוצאות תהיינה אחרות לגמרי. אין לי ספק שהצבא ידע לעשות את הדברים טוב יותר. האתגר של כולנו הוא להתמודד עם שאר האתגרים של הצבא. איראן מעל לכול. נצטרך לדעת ביעילות הרבה יותר טובה להתמודד עם השלוחות של איראן כאן קרוב אלינו.”

“יוזמה, התקפיות ודבקות במשימה – היו חסרים לנו.”

“נכנסנו למלחמה ללא תוכניות אופרטיבית לזירה הזו. זהו גורם מכריע. רק ככה אפשר להיות מוכנים למלחמה. כשאין את הדבר הזה השיח נהיה לקוי בין הדרג הצבאי למדיני. לא מבינים את תפיסת הפיקוד והשליטה. בתוך הצבא היו לזה השלכות בעייתיות.”

“אי גיוס המילואים מיד בהתחלת המערכה. לצבא יש תוכנית לגשר על חלק מהפערים ולהכניס את יחידות המילואים טוב יותר למלחמה. אנחנו ויתרנו על הדבר הזה. גיוס מילואים הוא נשק מרתיע וגם אמצעי שיכול לחולל מהר יותר את מנגנוני הסיום. תמיד תהיה הדילמה. לא להיכנס למהלכים בצורה מתגלגלת.”

“כשלנו באי חתירה לקיצור זמן המערכה. נטלנו לעצמנו יותר מדי חופש בהערכת זמן המערכה. לא הערכנו את התנהגות העורף. החזבאללה כן הבין. כשלנו בניתוח של מה שיעשו לנו האמריקאים. חיכינו שהם יעצרו אותנו. תפיסה שגויה שלא ניתחה נכון את הצרכים של האמריקאים. אנחנו התנהגנו מפחד האמריקאים. אני חושב שיכלנו לעשות. יכולנו להגדיר את מנגנוני הסיום כבר בתחילת הדרך. לא עשינו את זה. היינו צריכים להחליט מוקדם יותר על המהלכים הקרקעיים ולעשות זאת בצורה נחרצת יותר.”

“למרות מה שאמרתי אני רוצה להגיד קטגורית שאין דרך להצדיק את הדרך שבה פעלנו. גם בתנאים האלה היינו מחויבים לעשות טוב יותר ולסיים את המערכה הזו בצורה הרבה יותר מוסדרת.”

“ועם כל זה אני משוכנע שגם בתנאים האלה היינו מחויבים לעשות טוב יותר ולסיים את המערכה הזאת בצורה יותר מוחצת ויותר טובה. ואם כך אמרתי אז איפה טעינו? לא הצלחנו להסביר שאנחנו במלחמה והוא לא המשך ישיר של הפעילות השוטפת בשש השנים האחרונות באיו"ש. הצבא לא שידר כי מדובר במלחמה.”

“את הכתובת על הקיר אולי יכולנו לראות כבר ב־2004 בתרגיל מטכ"לי גדול שעסק בתרחיש דומה למלחמה, גם שם היו ניסיונות רבים להכריע את הצד השני דרך הפעלת אש, גם שם היה זמן מלחמה ארוך מדי וחוסר התייחסות מספקת לכמות הנפגעים בעורף. חוסר האימונים המסודרים לא אִפשר לנו בתוך הצבא לא לחשוף את הליקויים ולא לתקן אותם במהלכים סדורים ועם כל זה הגענו ללבנון.”