מורן אייזנשטיין

“הציעו לי עכשיו להשתתף בתוכנית דייטים מאוד איכותית לא מהזן הנמוך, אחת כזאת שהביאו מחו"ל, של הביוקר. תשובתי הייתה שלא! אני לא סובלת דייטים רשמיים, בטח ובטח לא מצולמים לטלוויזיה.”

“החלום שלי תמיד היה ותמיד יהיה לשחק. זו האהבה שלי, מה שגורם לי אושר. אם בעולם המבוגרים או הילדים שם יהיה הכיוון – אז שם אהיה. זה החלום.”

“אני חושבת שכשאתה עושה הצגת בידור – אל תנסה להתחכם עם שנינויות. אנשים לא מחפשים את זה, אלא מבקשים לצחוק ושיהיה מסר על החיים והזוגיות.”

“התחלתי לחפש את עצמי עם החיפושית המקרטעת שלי, שבקושי הגיעה לעיר, והתחלתי לעבוד בקפה 'זו' הנחשב ביהודה מכבי. בבוקר הייתי מלצרית, ובערב מארחת. שכרתי דירה עם חברה מעל הקפה, ולמדתי בסדנת משחק אצל יורם לוינשטיין. עשיתי אודישנים על אודישנים.”

“נסעתי המון לאודישנים ועבודות דוגמנות, אבל בגרוש וחצי. לפעמים הרווחתי 80 שקלים לתצוגה, אבל זה לא משנה. כמו שאומרים – לא משנה אם הסוס מהיר או איטי, העיקר שאתה יודע לאן אתה רוצה להגיע איתו. זה המוטו שהוביל אותי. להתחיל מלמטה כדי לעלות.”

“בגיל 16 בערך התחלתי לדגמן בחיפה אצל שלוה בן גל, ועשיתי עבודות דוגמנות קטנות. העבודה הראשונה הייתה ל'אטמור' – ברזי מים חמים. הופעתי על הקופסאות של המוצר, אולי עד היום אני שם עם דוש ביד. קיבלתי עליה אלף דולר, וקניתי את האוטו הראשון שלי – חיפושית צהובה שנת 70'. ישנה, אבל היא שירתה אותי עד סוף הצבא כשהייתי בחיל הים בשייטת 3 בבת גלים.”

“בגיל 15 ראיתי בפעם הראשונה את התוכנית 'רמת אביב גימל', ואמרתי לעצמי – שם אני רוצה להיות, בטלוויזיה. זה נראה לי הדבר הכי קסום וחלומי להיות, בטלוויזיה עם יעל בר זוהר, ושם אני אהיה, בסדרה הזו, רמת אביב.”

“הייתי בשיא ואחרי זה הייתי כלום.”

“תמיד ידעתי שתהיה לי דמות לילדים. אבל הוא היה בגדר חלום, כי עדיין רציתי לעשות דברים בעולם של הגדולים, אבל לצערי, לא הצלחתי. לפנות לעולם הילדים זאת החלטה שאין ממנה דרך חזרה. כבר הייתה לי נגיעה לעולם הילדים, כתבתי ספר ילדים 'הדוד חום בא לבקר', ושיחקתי בהצגה, שמתבססת על הספר, אבל לא כדמות ראשית.”

“שרתי פה ושם, אבל אני ממש לא זמרת. אני אוהבת לשיר כשיש לי הזדמנות, אבל אין לי כוונות לפתוח בקריירה מוזיקלית.”