עמי ויינברג

“כמי שהוא שחקן בעצמו, אני במאי של שחקנים. מרגיש אותם ויודע לדבר עם כל אחד מהם איך שמתאים לו. אני לא מבלבל להם את המוח בתיאוריות. במקום כמו הסטודיו אני מעורב בכל מרכיבי ההצגות שאני מביים, כולל תלבושות ומוזיקה. בבימוי שלי נשתל משהו שקלטתי מהבמאי היי קיילוס.”

“ספילברג היה מקדיש תשומת לב לכל אחד מאיתנו כאילו שהכרנו מזמן... למדתי ממנו כל מיני דברים. אחד מהם – כשמצלמים אותך בקלוז־אפ, הורד את הסנטר. שכן, אם על במה, כשאתה רוצה להעטות עליך הבעה של חשיבות, אתה מרים את הסנטר, בצילומים זה מתקבל רע. כאן צריך לנהוג הפוך, כלומר להוריד את הסנטר.”

“הדימוי הכבד של צ'כוב מתפוגג בסיפוריו הקצרים, מהם עולה שגם היה לו הומור. לא במקרה מחזאים מסתמכים עליו.”

“כשמחפשים את האיש הרע, פונים אליי, אולי אני לא כך במציאות, אבל איכשהו אני מצטלם מאוד קשוח. כשצריכים מאפיונר, יודעים למצוא אותי.”

“אמנם נוח ורגוע לשחקן לשבת במקום אחד, אבל מצד שני, כשאתה נייד ורץ קדימה, אתה שומר על חיוניות. יש אפשרות להפתעות מקצועיות ולעבודה עם מגוון שחקנים ובמאים.”

“תמיד פנטזתי לביים ונהגתי לתת טיפים לשחקנים לידי.”