שירלי יובל-יאיר

“לפעמים לוקח לילדים הרבה זמן להתחיל אפילו לחבב את האח הקטן, הבכיין, גוזל הזרועות של ההורים. חשוב לתת לילד את הזמן להתקרב לאחיו התינוק. לא לנסות לכפות עליו ולא להכריח. תמיד אפשר לתת לאחים הגדולים את ההרגשה ואת ה'כבוד' על כך שהם גדולים. יש זכויות חדשות שמגיעות להם מתוקף המצב החדש. אחת הדרכים לעשות זאת היא לשתף אותם בטיפול בתינוק הקטן במידת האפשר.”

“אנחנו חיים בעידן שמקדש את האושר ומדגיש שיש לנו מה לעשות כדי להיות יותר מאושרים, שזה עניין שניתן ללמידה, שאפשר לאמץ השקפות וכמובן הרגלים שיהפכו את חיינו לטובים יותר. יש בזה מן האמת, אבל יש כאן גם אזהרה ששכחו לציין על האריזה – כי המסר הזה יצר מפלצת חדשה שגורמת לנו המון רגשות אשמה. אם אפשר ללמוד להיות יותר מאושרים, אז למה זה לא מצליח לי?”

“הפסיכולוגיה החיובית שמה על השולחן, בלי להתבייש, גם את הרגשות החיוביים בחיינו – השמחה, הלבלוב, החוזקות וההצלחות שלנו – כמשהו שראוי לחקור אותו בטיפול. כן, מה אתם יודעים, להאשים את אימא זו לא הדרך היחידה. מאז התנפלו על הרעיון עוד ועוד חוקרים ומטפלים, עיתונאים וכותבי טורים.”