פדווא טוקאן

“הקריאה תמיד ממלאת אותי אושר ושמחה. אינני נהנית לצפות בטלוויזיה, למעשה אין בביתי טלוויזיה. לעומת זה אני אוהבת מאוד מוזיקה.”

“בסיס היחסים שלי עם יהודים הוא אנושי. כשאני משוחחת עם יהודי אני שוכחת שהוא משתייך למדינה שאחראית לאסון שלנו. מדוע שאטיל על ידידי היהודי את האחריות לעוול שעשתה המדינה?”

“במהותו האסלאם איננו כפי שהם טוענים לייצגו. באסלאם יש אהבה, חמלה וסלחנות.”

“בתוך תוכי יש בי אמונה. אולם אמונתי שונה מזו של האחרים. הדתות הן פרי יצירתו של האדם, שעשה כן כדי לארגן את מהלך החיים ולתקנם... אני מאמינה בקיומו של כוח אלוהי שלו אנו קוראים אללה. אחרת, כיצד ניתן להבין את היקום שבו אנו חיים והמאורגן כל כך טוב?”

“אני מורדת, אך בשקט ובשלווה. בגלל אופיי ומזגי אין בי נטייה להתנצחות, ללוחמנות. גם אם אני נוקטת לשון שלילית כדי לבטא סירוב או התנגדות, אני שומרת על מידה. בדרך כלל אני משיגה את מבוקשי.”

“תמיד אני מתייצבת לצד האישה בחברה שלנו ונגד דיכויה. אני תובעת עבור האישה חופש ואת הזכות לחיי אנוש מלאים. זכותה של האישה לצאת ללמוד ולעבוד ולהיות פעילה ציבורית ופוליטית אם היא חפצה בכך.”

“לעולם לא אחדל להיות חופשייה, אשיר את תשוקות רוחי.”

“הסרתם ממני את האור והחירות אך לא תוכלו לכבות את ניצוץ התקווה מתוך לבי.”

“ננשוף בתוכה את כוח האדם והסלעים.”

“ניקח את שירתנו מלבך המעונה הגועש באפלה.”

“אִם בְּאַחַד הַיָּמִים הָעָם יִשְאַף לְחַיִּים, הַגּוֹרָל לְלֹא סָפֵק יֵעָנֶה לוֹ.”

“הלכנו בהלווייתו, ולא הצטערנו עליו, לא הזלנו עליו דמעה, אפילו לא ניצוץ דמעה.”

“הצבא חונה בְחצרה והיא מנופפת מִחלונה שירים של דיו לבנה.”

“מִפְלְצוֹת הַלַּיִל רוֹדְפוֹת בָּהּ גַּם אֲחַרֵי הַצֵּל.”

“חוֹמֶקֶת לָהּ אַדְמָתִי מִתַּחַת לְכַפּוֹת רַגְלַי.”