רן פקר

“הוא סיפר שהיה עבריין וישב בכלא. באחד הימים אבא הגיע להרצאה בכלא, ובמהלך ההרצאה ביקש מהבחור לציין את התכונות העיקריות של פורץ. הוא רשם תכונות כמו אומץ, יכולת תכנון, כושר אלתור בזמן קצר וכו'. אבא קם ומחק את המילה פורץ והחליפה במילה 'קצין'. באותו רגע, אותו בחור שהיה בכלא החליט לשנות כיוון. היום הוא מדריך נוער במכינה ועומד להתגייס ליחידה קרבית. זו דוגמה אחת מיני רבות למה שהיה אבא”

“אילו הייתי מפקד החיל הייתי מעיף אותו, בגלל פחדנות. הפרשה ההיא גם גרמה להרס המשפחה שלי. זה קרע אותנו. חרותה אמרה שאני צריך להילחם יותר. ההיסטוריה עשתה לי עוול, אבל למדתי לא לגרד את הפצע הזה.”

“כשחזרתי מלוס אנג'לס קיבלתי הצעות מאוד קוסמות, אבל לקחתי החלטה אישית אסטרטגית שהייתה מאוד קשה בשבילי, לא ללכת לתחום הציבורי. אני לא מאמין שלא הייתי מצליח אילו היו נותנים לי תפקיד, אבל אמרתי: לשקר אחרים זה לא יפה, ולרמות את עצמך זה אסון. תסתכל לעצמך בעיניים. האופי שלי זה לעסוק ביצירה, בעשייה.”

“עשיתי המון שגיאות בחיי, ואני גאה שאת רובן תיחקרתי לאחר מכן עם עצמי. נושא החברות מאוד יקר לי, אבל אנשים טועים כשהם חושבים שיש להם הרבה ידידים. לאדם מאושר יש מעט חברים קרובים שאפשר לספור על אצבעות יד אחת. זה הכול. אני מאוד גאה בכמה חברים קרובים שאם ארים אליהם טלפון ב־­2 בלילה הם תמיד יעמדו לצדי.”

“נערים כאלה לא הכרתי! לא היו כאלה במקום שבו גדלתי. יש להם ברק בעיניים, תום וכנות, לויאליות ללא גבול ופתיחות. במשך ארבע שנים סיפרתי להם את סיפור חיי.”

“המפקד חייב להיות בראש החץ, עם הסטנדרטים הגבוהים ביותר. לא מכל אחד אפשר לבקש לעמוד בסטנדרטים האלה, אבל במצב הזה, המפקד יכול לדרוש מכל אחד מפקודיו לפי רמתו. הקונץ בפיקוד הוא להתאים לכל אחד את הסטנדרט שלו. דוגמה: כל ערב אנחנו מראים בטייסת את הסרטים של קרבות־האוויר. נאמר שמישהו עבר מגבלת קירבה. טייס אחד אני שולח לכלא על דבר כזה. לטייס אחר אני אומר 'שים לב'. למה? כי הטייס השני הוא אחד שתמיד נשאר רחוק והפעם הוא סוף סוף התקרב. לכן צריך את הטייס הזה לעודד. לכל אחד לתת את היחס המתאים לו.”

“מצד אחד הרגשתי נהדר עם העובדה שיש מישהו שמוכן לומר לי בפנים מה שהוא מרגיש, אבל טייסת במלחמה זה לא קיבוץ, אין מקום לסימפוזיון. ברגעים כאלה אתה חייב להיות נחוש. מפקד – כל עוד הוא אוטוריטה מבחינה מבצעית – צריך לדעת לקבל החלטות.”

“להגיד למפקד טייסת להמשיך לטוס אחרי שהוא אומר שקשה לו – זה קשה מאוד! אבל יכולתי להגיד לו את זה, כי אני עשיתי את זה לעצמי. כשפיקדתי בהתשה על טייסת 'האחת' והמצרים רצחו את גולדווסר (הנווט משה גולדווסר ז"ל, שנטש את מטוסו מעל מצרים ונרצח בידי כפריים), ידעתי שמסוכן לצאת לגיחות מבצעיות ללא ניסיון על המטוס, אבל ידעתי שצריך לבצע את המשימה. אמרתי לעצמי אז בדיוק את מה שאמרתי שלוש שנים לאחר־מכן לגיורא. זו הזכות המוסרית שלי לבקש מאחרים את מה שדרשתי מעצמי.”

“את השם 'נץ בשחקים' בחרתי בדרך האלימינציה. מתוך רשימה של עשרה שמות שאספתי, הרגשתי שחייב להיות בזה שמיים, רקיע, שחקים, כי שם מתרחש הסיפור וחייבת להיות גם ציפור. רציתי להעביר בשם של הספר את תחושת הציפור, התחושה של הטייס הטבעי, לא זה שיושב בתוך גוש מתכת ומטיס אותו, אלא זה הטבעי, שהוא עצמו המטוס והוא בעצם הציפור. את הנץ בחרתי כי הוא התאים לי מבחינת התכונות – זריז, תוקפני, נחרץ ונחוש.”