מנחם הורוביץ

“אבא שלי רצה מאוד שאהיה מורה בישראל. הוא לימד בבתי ספר בבני ברק ובאוניברסיטת בן גוריון, וכתב עשרות ספרים ופירושים על רבנים גדולים. הוא שמח מאוד בהצלחתי, אבל לא יצא מגדרו אף פעם אל מול בנו שמופיע בכל ערב על המרקע או ברדיו. הוא היה רוצה שאהיה יותר תלמיד חכם כנצר לשושלת רבנים ידועה בעולם הדתי, אבל אני בעוונותיי פניתי יותר מדי אל דרך החולין ופחות אל דרך הקדושה.”

“אני מפרסם טורי דעה באופן קבוע, וכמעט כל ביקורת אני מוכן לקבל, אבל יש תופעה די מוזרה שאני לא מצליח להבין: לפעמים אין שום קשר בין התגובה לבין הטקסט שהיא מתייחסת אליו.”

“התחרות גדולה מאוד והמצב הכלכלי לא מזהיר. עיתונאים לא יודעים אם יחדשו להם את החוזה בעוד חודש ובכמה. יש גם אלפי סטודנטים מצטיינים שמסיימים בתי ספר לתקשורת ונפלטים לעולם מרתק אבל תחרותי ובלי כסף. הרצון שלי להשתלב בדברים נוספים נתקל לא במחסומים אלא בהתמודדויות טבעיות שלפעמים אני מצליח בהן, ולפעמים נכשל.”

“מאז שנת 2000 הצפון שקט כמעט לגמרי, חוץ ממלחמת לבנון השנייה. אין ספק שהירידה במתח העיתונאי גרמה לי להיות משועמם, אז אני ממשיך לטפל גם בשלג, בכנרת, באבטלה ובאזור. אני כבר 32 שנה כתבנו בצפון, ומעולם לא אמרתי למערכת שלי 'אני, עם הוותק שלי, לא מסקר איזה אירוע צבעוני שולי לסוף המהדורה'.”

“חצי וילה בקריית שמונה בניתי מכתבות על גובה השלג בחרמון.”