אביבה אבידן

“ירושלים בשבילי זה ריחות. זה מחנה יהודה ונחלאות, שם אמא שלי נולדה וגדלה. הכול צף ועולה בי. הייתי הולכת ברגל לבקר את סבא וסבתא שלי כל הדרך משכונת תל ארזה, רצה לאורך רחוב בצלאל, פונה ימינה לכיוון נחלאות, ושם סבתא שלי הייתה יושבת על האבן שניצבת בחוץ. היום כשאני רואה את המקום הוא לא השתנה, רק הסביבה חדשה ונקייה יותר. גרים שם היום אמנים, והשכונה הפכה להיות שכונה נחשבת מאוד.”

“אני זוכרת רגע אחד שבו נעלבתי עד עמקי נשמתי. הגעתי להתארח אצל דן שילון ב'מעגל', ודחפו לי שירים מימי הלהקה הצבאית. הוא התנגד בתוקף שאשיר את 'פרי גנך' כי אמר שזה סתם שיר. הוא בכלל לא רצה שאשיר מזרחית ועשה לי טובה כשנתן לי לשיר את 'יהיה בסדר'. אז לא הייתה לי את החוכמה לקום וללכת. אלי לוזון אהב מאוד את השיר וביקש שנקליט אותו כדואט ואז הוא הפך ללהיט. ביצעתי אותו באירוע הזיכרון של אסון המסוקים. דרך השטח והמועדונים אנשים למדו להעריך, להכיר ולאהוב את השיר הנצחי הזה.”