עמיחי חסון

“הַגֵּאוֹגְרַפְיָה שֶׁל הַקֹּדֶשׁ: מָקוֹם אֶחָד, זְמַנִּים אֲחֵרִים. קַו שָׁקוּף עוֹבֵר, בִּלְתִּי נִרְאֶה עַל הַמַּפָּה.”

“הַיָּד נִשְׁלַחַת אֶל מַדַּף סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ, אֲנִי נֶאֱחָז בָּהֶם כְּבִתְרוּפוֹת שֶׁפָּג תָּקְפָּן.”

“בִּסְבַךְ יַעֲרוֹת הַדְּבַשׁ סָמוּי עֹקֶץ דְּבוֹרָה: זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ.”

“הַגּוּף נִדְמָה מֻכָּר אַךְ לֹא הָיָה גּוּפִי”

“עוֹד מְעַט יִפְשְׁטוּ הָעֶרֶב וְכָל צְבָאוֹ”

“הַיִּחוּם מַשְׁכִּיחַ אֶת הַכִּלָּיוֹן”

“וְלֹא יָדַעְנוּ מַה לַּעֲשׂוֹת בַּגּוּף”

“לֹא הִזְמִינוּ אוֹתִי לִמְסִבַּת הָעִתּוֹנָאִים שֶׁל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה בַּמִּלְחָמָה – שֶׁלַּמְרוֹת הַהֲרוּגִים וְהַפְּצוּעִים וְהַסֵּבֶל נִקְרְאָה 'מְסִבָּה'.”

“בַּלַּיְלָה נִשְׁמַעַת יְלָלָה בְּלִבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וּמִי שֶׁאֵינוֹ נִרְדָּם יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ בִּרְחוֹבוֹת רֵיקִים מֵאָדָם.”

“אֲנִי נִזְקָק עַכְשָׁו לְמִלִּים טוֹבוֹת, הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹבוֹת מִמָּה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהוֹדוֹת.”

“לֹא שִׁיר אַהֲבָה מִתְנַגֵּן בָּרַדְיוֹ וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ שָׁרִים.”

“רַק מִי שֶׁהָיוּ לוֹ אֶלֶף יִכְתֹּב שֶׁקֶר הַחֵן הֶבֶל הַיֹּפִי.”

“כְּשֶׁמַּגִּיעִים לַלֵּב, פָּשׁוּט קוֹרְעִים אוֹתוֹ בַּיָּדַיִם.”

“וְאֵין הַפְרָדָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בֵּין מִתְפַּלְּלֵי הַהוֹדָיָה לְמִתְפַּלְּלֵי הַיְשׁוּעָה.”

“אָדָם כּוֹתֵב אֶת בֵּיתוֹ מֵחָדָשׁ מְשֻׂרְטָט מִבִּפְנִים, כּוֹאֵב מִבַּחוּץ.”

“חָמֵשׁ דַּקּוֹת הִתְרַגַּשְׁתֶּם בִּפְקֻדָּה, חָמֵשׁ דַּקּוֹת, זוּזוּ.”

“כּוּר הַהִתּוּךְ נִפְעַר בִּי, עָיַפְתִּי מִלָּתֵת בּוֹ סִימָנִים.”

“הַגּוּף הָיָה צִנְצֶנֶת גְּדוֹלָה בָּהּ הִתְאַכְסַנְתִּי.”

“הַסִּפּוּרִים שֶׁלָּנוּ אוֹזְלִים עַד הַבֹּקֶר.”

“מִי יִתֵּן לִי הַמְּחִיר שֶׁל הַנֶּפֶשׁ.”