דוד שיץ

“אבא היה איש עם המון תאווה לחיים. מלא סערה פנימית וגם אוהב בית.”

“החיים הם משהו כמו שש־בש. העסק הזה, החיים, הוא יותר גלגול קוביות ממה שאנשים חושבים. מצחיקים אותי אנשים שמנסים לבנות עולם לוגי ולהקיש מדבר לדבר.”

“הדמויות רודפות אותי. באות ומתייצבות לפניי. מושכות בשרוול: תכתוב אותי.”

“לא היה אפשר לברוח מהעיניים האלה ולא מאיזו רכות שהתפשטה על פניה ומאיזה חיוך קטן שריצדו על זוויות השפתיים.”

“בחוץ גבר הקור ועימו אותו רפיון המשתלט עלי בכל פעם שאני נקלע למצבים לא צפויים.”

“כשבא לו הסתיו השנה, נתקפתי שוב בחוסר מנוחה.”

“העיתונים הטריים של יום שישי היו מונחים בערימה לידה.”

“מהלכים היו בעיר החשוכה ברחובות המוכרים להם.”

“געגועים למחוז הנעלם אליו ביקשה להגיע.”

“לתמוך בה קצת יותר. לקבלה כמו שהיא.”

“מאז אתמול היא מקשיבה לקולה הגבוה והנמרץ המתכתש עם נהמות אביה, מגדף אותה, מטיח בו בוז, ומשתכנעת שאכן חייבת הייתה להימלט.”

“פרועת תלתלים ורועדת, צמודה למעילו הדהוי של הרכב, נכנסה הנערה שעתידה הייתה להיות סבתי בשקשוק אופניים אל מרכזה של העיר. הרוח החזקה קרעה את מודעות התיאטרון ופיזרה את הקרעים בשלוליות גשם.”

“בגלל הצורך החריף להתמודד עם נקמה שאין לה סיכוי להתממש, נהפכתי בעל כורחי להיסטוריון המשפחה.”

“היפה מצוי בעננים הללו, השקופים למחצה, המכסים מפני כולם ומגלים רק לי.”

“נולד לו אדם במקום כלשהו, בזמן מן הזמנים. העניין הזה לא נתון בידיו.”

“אני יודע שהרגע מתקרב. הגיע הזמן להחזיר את הציוד.”

“יניב האמון ההדדי פירות מתוקים לשני הצדדים.”

“לבדי עמדתי שם מול הגדרות והשער.”