חורחה סמפרון

“האמנות הזאת השייכת רק לו, לחזור ללא לאות לאותן תחנות של החיים, שאת כישופיהן לא חדל מלבחון בדקדקנות, כדי לנסות ולפוגג אותם.”

“הוא הביט בו בלי לומר דבר, ניתק משפת הדלפק וניגש להכין את הקפה.”

“תהיה חופשי, תסתובב ברחוב, אבל תהיה אסיר של הזלזול, של האימה מסמרת השיער.”

“למרות הדרישה לנאמנות לקוד מתעתע חשה מרסדס לפתע התרגשות חדשה.”

“מה הטעם לבדות אם חייך הם כמו בספרים, מספקים חומר נראטיבי אינסופי?”

“התחשלות רוחנית שבמהלכה האדם מעבד ומעכל את זיכרונותיו הכאובים, תוך כדי בניית אישיות.”

“אותה שמחה המשיכה לרנן בי: האושר לחיות. האושר הטהור ביותר, האושר המעיק ביותר, לחיות.”

“מחמת שובו של הזיכרון, של אסון החיים, נודיתי מן האושר המטורף שבשכחה. ועברתי מן האין הערב אל חרדת החיים.”

“כך, בהבזק הזיכרון הזה ששב וגח במכת מחץ, ידעתי מי אני, מאין באתי, ולאן אני הולך. מן הזיכרון הזה שאבתי, בהיחלצי מן האין, את מעיינות חיי ששבתי ואיתרתי.”

“בצורה כזו, היית מממש את חלומו של כל סופר; לבלות את חייו בכתיבה של ספר אחד, המתחדש ללא הרף.”

“יופי מובהק אינו מעורר את המחשבה אלא נוסך אושר.”