מיכאלה עשת

“אחרי שעברתי את כל המקצועות פתאום אמרתי: מה עם המקצוע שלי שלמדתי ויש לי תעודה ויש לי ניסיון; למה שלא אכבד אותו ואקבל תמורה בעדו? הלכתי לסוכנת השחקנים פרי כפרי וכעבור חודש התקשרו מהמשרד שלה עם ההצעה של הקאמרי. שמחתי וחששתי ושאלתי את עצמי אם אני יכולה לעשות את זה והתשובה שלי הייתה: כן.”

“לא בניתי את הקריירה שלי כמו שרצה והיה לו יחס ביקורתי כלפי זה שבחרתי להיות תקופות ארוכות בבית ולא לשחק.”

“אם אני לא מסתתרת מאחורי שום דבר ומביאה עצמי בנינוחות – הפועל היוצא ומסקנת הזולת היא שיש לי ביטחון עצמי יותר גדול.”

“אני לא יודעת אם אהבתי גבר אי פעם, הייתי במצב של הזדקקות, אבל לא האמנתי שיש לי משהו לתת – כל כך היה נואש הצורך לחום, שהרבה מעידות יכולות לקרות. היום אני מרגישה שהשתחררתי מהכבלים של הצורך הזה. עכשיו אין לי חבר ואין לי בן זוג והייתי מאוד רוצה.”

“אין תפקידים שחלמתי עליהם. אף פעם לא הרגשתי שאני שחקנית שצריכה לגלם תפקידים מסוימים. אין לי שום נטיית לב. אני אבוא ואעשה מה שאעשה במסגרת יכולותי. מבחינתי המשחק הוא מקצוע שאני צריכה להתפרנס ממנו.”