שולמית אפפל

“מי שחושב שהוא מתקרב אליי כשהוא קורא את הכתיבה שלי, בכלל לא יודע שאני עוד לא מתקרבת אפילו לגעת בקצה של הקצה של דברים.”

“אף צלע לא חסרה לי ואף אחד לא יתקע בי את הצלע שלו. אני משק אוטרקי. היו לי הרבה מחזרים.”

“אני לא משוררת עברייה, אני משוררת יידישאית שכותבת בעברית.”

“למעשה אני כותבת כדי לשכוח, כאילו שאם אכתוב אוכל להניח לדברים, רק שזה לא קורה.”

“יש דברים שאפשר לטפל בהם מכל מיני כיוונים, והם עולים בכל פעם בצבעים אחרים.”

“אַתְּ לֹא צְרִיכָה לְהַשְׁאִיר אַחֲרַיִךְ יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה שִׁירִים וְסֵפֶר אֶחָד אִם אַתְּ כּוֹתֶבֶת פְּרוֹזָה.”

“שירים הם לא כלים בכיור ולא מכפלת לתפור/ ואני עדיין ניגשת לשורות שגמגמתי בהן כאילו/ תקפו אותי צירים בעקבות אונס ומכניסה יד/ שעושה את העבודה ומונה את האצבעות.”

“לכדה במעופו מחלון גבוה צעיף בצבעי גלידה.”

“במכונת הכביסה, חבטת המים בבגד מדמה משגל.”

“לא דחוף לקום להדליק את האור.”

“הֱיוֹת שֶׁלֹּא הֶרְאֵיתִי סִימָנִים שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת לִקְרֹא אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב שֶׁהִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב.”

“חנות שניתן להשיג בה ספר בשליש מחיר.”

“מה שהטביע אותי פעם לא יטביע אותי שוב.”

“הַנָּח לַמְּשׁוֹרְרִים בִּמְנוּחָה. הֵם שׁוֹקְדִים עַל אוֹתָהּ שׁוּרָה כָּל יְמֵיהֶם בְּרֶזוֹלוּצְיָה מִשְׁתַּנָּה.”

“מדמיינת שאני מישהי אחרת כשאני באה במגע עם העולם.”

“זיכרונות הם עול שבלעדיהם החיים היו רק נטל.”

“צריך מקום וכתובת להימלט ממנה ואליה לשוב.”

“אם עוד נשאר אור יום אני מצלמת.”