יונה אליאן

“השואה הייתה אחד הדברים שעיצבו את העולם שלי יותר מכל דבר אחר בתור ילדה. החרדות, הפחדים, התחושה שהכול תמיד יכול להיגמר בחטף.”

“הטלנובלות נמצאות אי שם באמצע בין האמנות לריאליטי. זה לא מגיע באמת למקום של אמנות וזה לא ממש ריאליטי, אבל זה כן משהו שקרוב לטבעי. היה לי מוזר בהתחלה לגלות את העולם הזה.”

“כשהציעו לי קביעות ב'הבימה' סירבתי, כי חשבתי שהקביעות תהיה האויב בשלי. רציתי להיות דרוכה והכי טובה באותו רגע, להילחם על כל אחד בקהל. נדדתי בין התיאטראות. הייתי בכולם: ב'הקאמרי', 'הבימה', תיאטרון חיפה ותיאטרון באר שבע, ובבית לסין שהוא תיאטרון קטן יותר וחצוף יותר. בכל מקרה, החוזים שלי לתקופה מוגבלת.”

“הצורך לקבל את אהבת הקהל כל הזמן הוא לא דבר שאני מאוד מתגאה בו כי זה סוג של חולשה. עם זאת, לימדתי את עצמי במשך השנים לקבל את החולשות שלי, ושלא נורא אם לא כולם מרוצים ממני. יש בזה אושר נורא גדול.”