רמח"ל

“מִכָּל חֲמוּדוֹת יַעֲטֶה אַדֶּרֶת. יִשְׂחַק, וְלֹא יֵחַת, לְחִיל וָפַחַד כִּי עֹז אֱלֹהִים לוֹ לְרֹאשׁ כֹּתֶרֶת.”

“שָׁם חָבְרוּ יַחְדָּיו, יַחְדָּיו נוֹעָדוּ שָׂרֵי תְבוּנוֹת, כָּל רוֹעֵי גַן דַּעַת.”

“הִנֵּה יָדַעְנוּ כֹּחֲךָ כִּי יִרֶב, זְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה עָצֵמָה עַל כָּל כַּנְפוֹת תֵּבֵל.”

“אַךְ הַפַּעַם נִקֵּיתִי מִפְּלִשְׁתִּים, אֲשֶׁר אָרַע לָהֵמָּה. עַתָּה יֶחֱזוּ אִם יָדִי עָצֵמָה.”

“אַתְּ אַתְּ, הוֹי אַשֶׁת חָיִל, בֵּין הַגִּבּוֹרִים אֶת זִכְרוֹנֵךְ שַׂמְתְּ, שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשּׂים כַּעֲדִי תִלְבָּשִׁי.”

“יָדִי קָצָרָה אוֹתָם לְהָבִין. בֵּין תִּקְוָה וָפַחַד רוּחִי כְּקָנֶה נָד הֵנָּה וָהֵנָּה. צוּרִי! פְּתַח־נָא לִי פִּתְחֵי חַסְדֶּךָ.”

“אֵלַי תְּבוֹאוּן וּבְקוֹלִי תִּשְׁמָעוּ, תֹּאבוּ וְטוֹב לָכֶם וּשְׂמַחְתֶּם יָחַד. עַתָּה לְכָה לִפְנֵי כִּסֵּא מַלְכֵּנוּ, נִתְיַצְּבָה יַחְדָּו.”

“אָנָּא רְצֵה־נָא, הֵעָתֵר אֶל־נֶפֶשׁ, זוּלָתְךָ מָנוֹס לָהּ לֹא יָדָעָה, הוֹאֵל עֲשֵׂה־נָא חֶסֶד.”

“הנה [העיון] העיקרי אינו אלא העיון באלקות, דהיינו בסתרי יחודו ית' ורוממותו ושלימותו, וההנהגה שהוא מנהג את עולמו, וכן סתרי בריותיו וכוננותיהם, והעבודה שהטיל על מי שהטיל מהם, והשראת כבודו ושכינתו, ושפע נבואתו ורוח קדשו - זהו העיון אשר בו תלה האדון ב"ה שלימותו של האדם, ובזה הוא מתקרב לו ומתדבק בו דביקות שלם.”

“וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקירבה הזאת (לבורא), ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו. ומה שיוכל לחשב שהוא מניעה לזה, יברח ממנו כבורח מן האש.”

“האדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא.”

“יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו וּלְמַה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו.”