זכריה

“והיה יהוה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד.”

“פקד יהוה צבאות את עדרו את בית יהודה ושׂם אותם כסוס הוֹדוֹ במלחמה: ממנו פִנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כל נוגשׂ יחדָו: והיו כגִבורים בוֹסִים בטיט חוצות במלחמה ונלחמו כי יהוה עִמם והֹבישו רֹכבי סוסים”

“פָקַד יְהוָה צְבָאוֹת אֶת עֶדְרוֹ אֶת בֵּית יְהוּדָה וְשָׂם אוֹתָם כְּסוּס הוֹדוֹ בַּמִּלְחָמָה. ד מִמֶּנּוּ פִנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה מִמֶּנּוּ יֵצֵא כָל נוֹגֵשׂ יַחְדָּו. ה וְהָיוּ כְגִבֹּרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת בַּמִּלְחָמָה וְנִלְחֲמוּ כִּי יְהוָה עִמָּם וְהֹבִישׁוּ רֹכְבֵי סוּסִים”

“והושיעם יהוה אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו.”

“גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עַיִר בן אתנות.”

“כה אמר יהוה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל כה אמר יהוה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לְשֹׁנוֹת הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם.”

“אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ, דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם יְהוָה.”

“עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ.”

“כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו. ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם.”

“ראיתי והנה מנורת זהב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על רֹאשָׁהּ. ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה. וָאַעַן וָאֹמַר אל המלאך הדבר בי לאמר מה אלה אדני? ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדני. ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר יהוה אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות.”

“רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם יְהוָה.”

“לכן כה אמר יהוה שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נְאֻם יהוה צבאות וְקָו יִנָּטֶה על ירושלם. עוד קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תְּפוּצֶינָה עָרַי מטוב וְנִחַם יהוה עוד את ציון ובחר עוד בירושלם.”

“שובו אלי נאם יהוה צבאות ואשוב אליכם.”

“קָצַף יְהוָה עַל אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף.”