לילי פרי

“ללילי פרי יש כישרון מופלא לשזור משפטים הזורמים להם על פי מקצב פנימי עצמאי, ורק אז, כבדרך אגב, הם חוברים לעלילה ולסיפור הספר. במסגרת סיפור מוגדר, מעוצב ונתמך היטב, מאפיינת פרי את דמויותיה לעומקן. עד לרבדים בעלי משמעויות פנימיות ואישיות ביותר.”

“אני מאמינה אדוקה שעל הכול כבר נכתב: אהבה־שנאה־קנאה־ידידות. עכשיו נשאר לחדש את איך כותבים את הרומן המקורי הבא.”

“הייתי הראשונה שהעניקה לגיבורים שלה את האפשרות לדבר מתוך השפה הפנימית שלהם. פעם היו עושים להם שיכתוב וכותבים את זה בעברית ש'נאה לכתוב בה', אבל לא לדבר בה.”

“אני יכולה ללבוש ג'קט ועניבה של גבר והכתיבה שלי תהיה זהה. לא בגלל שאני אישה סגנון הכתיבה שלי הוא נשי.”

“כל יום אני כותבת יותר טוב מיום האתמול.”

“נטיפים־נטיפים של אושר מאוּים התנודדו, ליגלגו, חמקו, צילצלו קלות כענבלים רחוקים.”

“אבל הלילה החמקמק הזה, בשעה כחולה כהה זו של אחרי חצות של היום שלפנֵי, היה כמו גאוּת שחזרה לאחור, ובמהלך המצעד המכושף של שעותיו חסרות המנוח, המחר כולו כבר הקדים וקרה.”

“לרגע מציף אותי אושר קטן שלפני שנרתעתי מקיומו עוד הספקתי לנשק אותה כמה פעמים. אמרתי, אני שמחה שאת איתי, וחשבתי, רק לידה למדתי להיות שייכת בלי תנאים שיכולים למרר חיים שלמים.”

“היא סוג של רפסודה שזורמת על היבשה ונתקעת, לפעמים מסתבכת עם מותר ואסור.”