אורי צבי גרינברג

“הביקורת, לעומת זאת, אוהבת לקרוא את אצ"ג. ויותר משהיא אוהבת לקרוא את אצ"ג, אוהבת היא לכתוב על אצ"ג. על אצ"ג כנביא, על אצ"ג כמנהיג, על אצ"ג כלאומן, על אצ"ג כמחוקק, על אצ"ג כשוביניסט, על אצ"ג כתיאולוג, על אצ"ג כפשיסט, על עיוניים פסיכואנליטיים בשירת אצ"ג, על אצ"ג כאקספרסיוניסט, כמודרניסט ועוד. אך מה בדבר אצ"ג כמשורר? פשוט. כמשורר. הדיון הזה, באורח פלא, כמעט שאינו מתקיים.”

“שירתו של אורי צבי גרינברג היא שירה רחבת יריעה. שורות ארוכות בסגנון אימפרסיוניסטי. תיאורי נוף רבים מהמולדת. השפעה מקראית ניכרת בכתיבתו. גרינברג הביע בשיריו רגשות עזים של עצב ורוגז, רחמנות ורצון לנקמה. כמו כן שיריו מביעים רגישות, אהבה וגעגועים.”

“יצירתו השירית... נעה בין ניהיליזם נואש ומרדני לבין דיאלוג עם האמונה הדתית, בין אינדבידואליזם קיצוני לקולקטיביזם נחרץ, בין חיי התודעה העמוקים והפרטיים ביותר לחיים הציבוריים והפוליטיים של חברה לאומית מתחדשת. ריגשית היא מעלה בלי הרף מתחים וריגושים שכמעט אין לעמוד בעוצמתם ועם זאת היא מרסנת עצמה גם על ידי ראציונליות עמוקה.”

“אצלנו לקחו את הדת ולא נתנו במקומה מאומה. הלואי שהיתה דבקות לדת העבודה של א.ד. גורדון. אין כלום, לא דת, לא עבודה, לא מלך, לא גיבור. אז גם לא יכולה להיות שירה. אנחנו עוד חיינו על עושר זכרונות בית אבא, על "ייחוס הדורות", על השובל, על סרח העודף ממסורת הדת, על מה כיום?”

“אני לא אסלח לכם הצנחנים, מה שעשיתם היה בניגוד למשנה מפורשת בסוף מסכת ברכות – 'אין עושים הר הבית קפנדרייה' – אתם הפכתם את הר הבית לדרך גישה לכותל. עשיתם את הכותל לעיקר, ולא סתם, עשיתם קפנדרייה היסטורית.”

“האין יפה בעולם משירים, וכל שיר יש לו זמן משלו שבשבילו הוא בא לעולם. כל אחד רואה שהשמים כחולים – אבל חשוב באילו מילים מבטאים את זה. ולא רק המילים כמילים – אלא צירוף האותיות שלהן. המילים בשיר יוצרות את הניגון, וזה מנגן.”

“יקרים לנו הריחות, הטעמים, הקולות, הגוונים, המבטים, המגעים שהם באים וחולפים.”

“חליפות עיתים ססגוניות במחוזות האדם השונים.”

“אין חיבוק שאין בו משום רווח למרחק.”

“בליל גשם זה הוא חש חלב אם בשפתיו.”

“כַּיֶּלֶד אֲסוּפִי, בְּכֻתָּנְתִּי הַלְּבָנָה בִלְבַד, אֲנִי יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב.”

“המילים הנאמרות בלילה אינן כמילים ביום.”

“הַשָּׁעָה עֲיֵפָה מְאוֹד כְּמוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁנָה.”

“אין טינה בלב כי כולנו מנוצחים.”

“אני שונא את שלום הנכנעים הנכרת באונס, על קופת חללים יהודים ובצחנת הדם, על שכבת הנוצות ברפש כפיתי השלג וספרי התורה החרוכים כעור מן הבשר.”

“כל העניינים – גשרים, כל הדברים – גשרים, ענף אל ענף וכנף אל כנף – קשרים ובכל יש אשנב להציץ ובכל יש שערים.”

“כֻלן רחוקות, האהובות בנשים שעטַרן השיר היפה בעתו ולא להן משוֵע הגוף לישעו, לא להן!... בכלות כֹּחֵנו משוֵע הגוף אל אִמו בעולם.”

“הבט אל היער ולמעלה ממנו – העוף; ולמעלה ממנו – עיגול הנגוהות; וממעל לנוגה – הכוסף עולה, רק הכוסף עולה; רק הכוסף יכול ומגיע לשם אין בלתו.”

“מוֹבִיל הַמִּשְעוֹל אֶת רַגְלַי בַּמִּישׁוֹר, מִמַּעַל יַד פֶּלֶא כּוֹכָבִים זוֹרַעַת — חָזִי כֹּה תוֹסֵס, וְעֵינִי נִכְסָפָה אֶל הַדְרַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת.”

“אז האיר לרגע גם סהר בין סבכים, ביער מעבר ים חיי הרחוק וארא מבעד לחלון הדמעות.”