אגי משעול

“איכותה הבלתי־רגילה של שירת משעול היא בקירבה המרתקת שבינה לבין לשון קולקטיבית מקובלת, נפוצה; היא מלאה מושגים מן התקשורת העכשווית, מטבעות לשון שחוקות ושגורות וכיו"ב, וביכולתה להפיק מן הקירבה הזאת דיבור ייחודי, רגיש, פגיע, עדין, מלא בושה על עצם קולו, ומשום כך — נועז ביכולתו להביע רגשות עזים.”

“קוראים שמחפשים אחר בהירות ומפחדים משירה חידתית או מרוחקת, שמבקשים להם שירת רוח ששוקלת לתוכה אי־נחת מדודה, יתענגו על האיכויות המוקפדות של משעול.”

“כשהעט נוגע בנייר הלבן זה נורא אינטימי. במיוחד כיום כשכולנו כותבים סמסים ומשתמשים במחשב, אז כשאת רואה פתאום כתב יד של בן אדם שאת אוהבת או מכירה זה מאוד אינטימי. זה תענוג חושי שאני לא יכולה לוותר עליו.”

“אותי זה משמח מאוד שיש לי הרבה קוראים. זה אומר שאני מצליחה בכתיבה להיות אני עד שגם אחרים מוצאים בזה את עצמם.”

“כתיבת שירה זו בעצם שחייה נגד הזרם של כל הרעש וההמולה, של ההתרחשויות הפוליטיות והמלחמות.”

“כשאתה כותב, עליך לזכור את כל מה שאתה יודע וגם לשכוח את כל מה שאתה יודע.”

“שירה רואה את מה שכולם רואים, אבל אחרת.”

“מצמידה לריאות כדי להנשים, מצמידה אל הלב כדי לנגן.”

“כולנו בודדים וגם זה סוג של יחד.”

“יחפה בתוך נעליַ, ערומה בתוך בגדַי.”

“הדמעות הן השירה של הכאב.”

“המֹחַ הִכריז על תַחרוּת הסִפּור הקָצָר, המִשְׁתנֶה מיוֹם ליוֹם בהֶתאֵם לְסַף הכְּאֵב.”

“בכיסא גלגלים, את עם הרגליים הקורסות, שעוד רוקדת עם הלב.”

“וּבַבֹּקֶר אֲנִי צְרִיכָה שֶׁיַּעַזְבוּ אוֹתִי לבְַד.”

“השיר יוביל אותי הביתה.”

“המָקום הכּואֵב הִמשיך להִתנפץ אל צוּקי הַשֵֹכֶל הַיָשָר.”

“בְּלִי אַף אֶחָד שֶׁיַּעֲזֹר לִי לָצֵאת מִן הַשִּׁיר הַזֶּה.”

“אֶל מה שהיינו אֵין עוֹד דרך חֲזָרָה.”

“אינני יודעת לְאן מַפְליגה ספינת הגַעֲגוּעים.”

“תנופת החיים הממלאת שוב את הריאות ודוחקת כל ריק לצדדים.”