נינט טייב

“אני לא פלקט!”

“רוצה לחזור עד איפה שאפשר, לעיירה קטנה, לצחוק ושקט, אז תקחו אותי מכאן, קחו אותי מכאן.”

“לאן שלא אלך יהיה מרבד, פרוס רק לרגליה של הגברת, אבל הרגשתי יחפה, הרגשתי יחפה.”

“די, אין לי דרך, אין לי מוצא. מה אני בכלל רוצה? שגעון או תקופה שתכף עוברת?”

“עכשיו מבקשת אומץ, לבד משוטטת בין קור לשריפה, סתם אחת משונה, שתיכף הולכת”

“אנשים תמיד אומרים לה, אנשים רק מתערבים לה, מה ללבוש, מה לאכול, מה נכון, מה לא נכון, מנחשים מה הם חושבים לה, מנחשים מה הם רוצים לה, איך אסור - כמה מותר, אם אפשר או אי אפשר”

“כי אם לא תבוא מחר, זה לא יאמר לי שום דבר, או אולי אומר, שאתמול כבר מאוחר”

“בשקט הזה אפשר לשמוע, את הריסים שלך מלטפים את הכר.. אין מנגינה יפה יותר מהעיינים שלך..”

“היי שקטה בתוך הרעש, עצמי עיינים לרווחה.. יבוא החושך ויראה לך-כמה את מאירה לבד!”

“אין סיבה להתעצב, זה תכף נגמר, חוזרת הביתה..”

“מים עכורים, שוקעת בכבדות.. לא יכול להיות שזה קרה לי! לא יכול להיות.. לא שומעת כלום, לא שומעת כלום עכשיו..”

“יש לי ירח והוא עוטף אותי באור לבן, בלילות אדומים אני רציתי לברוח מכאן, כמה שיותר קרוב אליי..”

“אני שולחת אותך לדרכך, תהיי איפה שתהיי, אני אוהבת אותך למרות שאת אולי לא. רציתי שנשלים, שנתווכח על איזו כוס קפה, אבל קשה לך איתי.. וכך היה תמיד”

“הזמן לא כואב לי, אני לא מפחדת לחיות! אני פורחת, גם אם נדמה לך שלא..”

“אנשים לא באמת יודעים, מהי משמעות מילה.. הם מבקשים להשמע חדי לשון יודעי דבר, שמבינים ומדברים ומדברים..”

“תגיד לי למה, אני רוצה לשכוח, להאמין שזה לא אמיתי, אתה יודע קשה לי לברוח, התשוב אל מעמקי נשמתי?”